לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




שבועות - חג ההתאחדות?

שבועות - חג ההתאחדות?

בימים בהם "התנתקות" הוא מושג שחוזר על עצמו, טוב נעשה, אם נתאמץ ונשקיע להחזיר ללבבות את תחושת השיתוף, ההזדהות, השותפות וה"ביחד".

מאת

"יהודי-פולני, יהודי-רוסי ויהודי-עיראקי נכנסו למסעדה..."

כולנו מכירים את הבדיחות העדתיות התפלות, שדואגות להבליט, במקרה הטוב את המגרעות כביכול של עדה מסוימת ובמקרה הרע, עוסקות ברצח אופי ממש, מה שקרוי בלשון התורה-שפיכות דמים.

רצה הבורא ולאחר שהתפזרנו לארבע קצוות תבל, לגלות ארוכה בת 2,000 שנה, התקבצנו וחזרנו לארץ הקודש.

חזרנו ארצה עייפים ויגעים וידועי מלחמות. מלקקים את פצעינו ומקווים לנשום לרווחה ולהתחיל מבראשית. רק מה? העובדה שחלק מאתנו אמונים על הבורשט והקוגעל, חלק על הסמבוסק והמג'דרה וחלק על המלאווח והג'חנון, גרמה משום מה לאיבה, הפרדה וריחוק. מה גם, שהמלבושים השונים, המראה החיצוני והמנטליות השונה, לא תרמו לתחושת האחדות ויצרו דעות קדומות וסלידה כבושה בלב.

אינני צריכה להזכיר לכם את ההתנהלות הפוליטית-מפלגתית שלנו ואת מלחמת החצרות בחוגים השונים. די אם נאמר, כי הגדלנו לעשות ומילאנו על הצד המעולה ביותר, דווקא את ה"סור מרע" – את השונה, המבדל, המפריד והמרחיק.

האמת, שתופעת שנאת הזר והשונה, מוכרת לנו כבר מילדות: "הוא שמן!, הוא ג'ינג'י! הוא משקפופר!, היא ג'ירפה!, יש לה שיני שפן! היא פוזלת!". אנחנו מכירים את אכזריותם חסרת הרחמים של הילדים, חלקנו אף זכה לטעום אותה על בשרו.

"נו טוב, אלה בסך הכל ילדים", נוכל לומר בסלחנות. אך מה אתנו? עד כמה אנו רחוקים מהם?

מה להם למנהגים השונים, למראה או לשמות המאכלים להפריד בינינו?

באטימותנו הרבה שכחנו דבר מה חשוב ובסיסי ביותר. את מהותנו. מה להם למנהגים השונים, למראה או לשמות המאכלים להפריד בינינו? אחרי הכל מדובר במשהו חיצוני לחלוטין. מדובר על האריזה. כזה עניין לעשות מאריזה? אז נכון שאנו מוכנים לשלם לחנות המתנות, עבור אריזת הצלופן המעוצבת עם נגיעות הפוטפורי והרשת המסולסלת, תוספת מיוחדת. אבל אחרי הכל, כולנו מסכימים, כי מה שבאמת חשוב זה התוכן.

ולגבי התוכן ידידי היקרים. כולנו דומים.

האימא היהודיה-העיראקית, רצה בדיוק עם אותה הבננה, אחרי ילדה בבת עיניה, ממש כמו האימא- הפולנייה, ההונגרייה, הפרסית או האתיופית. בה בעת, שהאבא היהודי- תימני, יושב ליד מיטת בנו הקודח מחום, באותה מסירות ודאגה בה יושב האב היהודי, שמוצאו מאימא-רוסיה.

ואם מדובר על הירתמות לעזרה ליהודי בשעת צרה – חבל על הזמן! הוא יקבל משלוחים של אוכל ביתי, בגדים משומשים ואינספור הצעות לאירוח, או כל עזרה וסיוע להם הוא זקוק. (בכל מקום על פני כדור הארץ, בו קיימת קהילה יהודית!)

לא צריך להתאמץ הרבה. מספיק להיזכר במלחמה האחרונה או בפיגוע האחרון ולהיווכח עד כמה הרגשנו אז ב-י-ח-ד. הדם הניתז היה דמם של אחינו ואחיותינו, היתומים הרכים שנותרו לומר את הקדיש, גרמו לנו לגעות בבכיה נוראה, השבר היה שברנו והאסון היה אסוננו...

 

***

 

חג שבועות המתקרב ובא, מזכיר לנו את פרשת "יתרו", המתארת את מעמד הר סיני. וכך כתוב בפרשה: "ויחן שם ישראל נגד ההר" (יט א-ב) ופירש רש"י: "ויחן שם ישראל, כאיש אחד בלב אחד". אף על פי שמדובר היה במיליונים של בני אדם, הם חשו כגוף אחד בלב אחד – מ-א-ו-ח-ד-ים. ורק כך, ברגע בו התעלמו מהפרטים הקטנוניים, השוליים והחיצוניים והתמקדו בעיקר, יכלו לזכות למתנת התורה הנשגבת, שעתידה לשנות את פני העולם.

בימים בהם "התנתקות" היא מושג שחוזר על עצמו, טוב נעשה, אם נתאמץ ונשקיע להחזיר ללבבות את תחושת השיתוף, ההזדהות, השותפות והביחד. רק כך נוכל לזכות פעם נוספת, בחג המתקרב, לקבל את מתנת האנושיות והמוסר הצרוף – התורה.

 

8/6/2005

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 5 תגובות ב-5 דיונים

(5) יעל, 15/6/2005 13:15

טוב להזכיר את זה מידי פעם

א ב ל - הבעיה היא ש"ביחד" ו "אחדות" הפכו להיות מושגים ערטילאיים כאלה. אין להם הרבה קשר למציאות. כעובדה , שימו לב לשמות של המפלגות [מפלגה - פלגנות] "איחוד לאומי" "ליכוד" "עם אחד" וכל מפלגה מפולגת בתוכה ומחוצה לה.
הפתרון האמיתי צריך לבוא מלמטה- כלומר שאת ואתה ואתם בסביבה שלכם תתחילו את האחדות. בין דתי לחילוני בין אשכנזי לספרדי בין ימני לשמאלני. ממש כך. עם השכנים עם החברים לעבודה עם המעגל הקרוב לכם. וכך יפתח מעגל גדול יותר.
ויש עוד איחוד שצריך לעשות: איחוד הכשרויות. כן כן הבנתם נכון: בד"צ, שארית ישראל, חוג חת"ם סופר פ"ת, חוג חת"ם סופר ב"ב, "מחזיקי הדת" "אגודת ישראל" "בית יוסף" "רבנות".
רק תארו לכם כמה מלחמות היו נמנעות אילו היתה בארץ מערכת כשרות מוסכמת על כולם. כמו בארה"ב - OU .

(4) אסתי רוט, 14/6/2005 03:44

רעיונך מעורר למחשבה חיובית
על כל אחד באשר הוא , קלעת ישר ללבי !
ישר כוח !!!

(3) און שקד, 14/6/2005 02:35

הכל תלוי בנו


הווה אומר וההוה מקיים. לו היינו מקיימים רק חלק קטן מהרצון שלנו לשקט ואחדות (ואני בטוחה שלכולנו רצון לשלום אבל בדרך יש כל מיני מניעם שמונעים זאת מאיתנו ומושכים אותנו לעשייה אחרת)אך לו היינו עוצרים וחושבים ועושים למען הקהילה ולמען עצמנו. היה לכולנו הירבה יותר טוב. אז בכל זאת מה באמת מונע? כל בכבוד שהעלית כתבה כל כך חשובה.

(2) יהודית מרילוס, 13/6/2005 16:05

איזה יופי של מאמר, כ"כ נכון וקולע.
את צודקת חיבים אבל חיבים להתאחד אין דרך אחרת!
ואם הנסיגה תגרום לזה אז אולי הרוחתנו משהו

(1) אורית, 12/6/2005 07:44

יערה!!!

אני מחזקת את ידייך במסר ןבקריאה לאחדות. נוכל לשרוד ולהצליח רק כאשר שנאת החינם תעלם מקרבנו.

מתפללת אני להקשבה ולהפנמת הדברים על-ידי כל עם ישראל באשר הוא.

חג שמח

אורית

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub