לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




הפריץ והכלב

הפריץ והכלב

העתיד לעתים נראה כה שחור ומאיים, אך מה אנו יודעים? תמיד יכולה להתרחש הפתעה ממקום בלתי צפוי...

מאת

באחד מערבי השבת האחרונים, ישבנו לשולחן עם ידיד יקר בשם אריק, שאשתו שהתה באותה שבת בארה"ב. הסעודה הסתיימה וכשהילדים פרשו למיטותיהם והסבנו לשתות תה בצוותא, אריק פנה אלינו בגילוי לב ופרק את אשר על לבו.

"אתם יודעים כמה זמן לקח לי למצוא את המשרה הנוכחית שלי", הוא פתח ואמר בפנים מכורכמות, "ומאותו רגע אין עובד יותר מסור ממני, שנותן ממש את הנשמה. אני עובד עד שעות מאד מאוחרות ובקושי רואה את אביגיל והילדים. אבל מה, המשכורת שאני מביא הביתה עוזרת לנו לעמוד בחזרה על הרגליים, להתייצב קצת ולצאת סוף סוף מהסחרור הקשה של המינוס שהיינו בו."

"וכעת", הוא הוסיף במרירות. "לאור המיתון המתמשך, החליטו בהנהלת החברה על ארגון מחדש, מה שאומר שבחודש הבא ימנו מבקר, שיבדוק את מידת הנחיצות שלי לחברה. באם הוא יגיע למסקנה כי שירותי אינם נחוצים יותר, ישלחו אותי לדרכי. וציפור קטנה לחשה לי", הוא הוסיף בשקט, "שקרוב משפחה של המבקר הזה, לוטש את עיניו למשרה שלי, כך שברור לאן נושבת הרוח" ובסיימו לדבר הוא כחכח בגרונו ואחר הוסיף במבוכה... "ואני מפחד".

אני ובעלי שתקנו. מפנימים את האינפורמציה שזה עתה נחתה עלינו ומצליבים מבטים של "מאין יבוא עזרי", על מנת לומר את הדבר הנכון, שינחם את אריק וינסוך בו את הכוחות הדרושים לניסיון הקשה שהוא עומד בו.

אני מחליטה, שאין זמן מתאים יותר לפרוסה מנחמת של עוגת אגוזים עם קצפת וניגשת למטבח. בעלי תוקע בי מבט רושף ואני מחייכת אליו בנועם ובהברקה של רגע זורקת לחלל החדר: "אוי, אולי תספר לו על הפריץ והכלב!"

אנחת רווחה בלתי נשמעת מתפרצת מחזהו של בעלי ובזווית העין אני רואה אותו גוהר לעבר אריק וטופח בחמימות על כתפו. "ידידי היקר, הגעת למקום הנכון. עכשיו תשמע סיפור שישנה לך את כל ההסתכלות ומצב הרוח".

פרוסה נדיבה של עוגת אגוזים עם קצפת, בלוויית כוס תה מהביל, הונחו לפני אריק ובעלי התחיל לספר.

"לפני הרבה שנים, אולי מאתיים, בכפר מרוחק בפולין המושלגת, היה פריץ אחד גוי ולא חכם במיוחד. אותו פריץ היה לו שיגעון מיוחד לכלבים. הוא אהב לסרק אותם, להלביש להם אפודות קטנות, לפנק אותם במיני מטעמים, בקיצור... כל מה שהוא מנע מהיהודים שחיו בכפר שלו, הוא השקיע בכלבים.

יום אחד נכנס באותו פריץ שיגעון והוא מחליט ללמד את הכלב שלו לדבר.

יום אחד נכנס באותו פריץ שיגעון והוא מחליט ללמד את הכלב שלו לדבר. היות והוא מעריך את חכמתם של היהודים ומצד שני רוצה גם קצת להתעלל בהם, הוא ניגש למושק'ה – יהודי בר אוריין שידוע בחריפות שלו, ומבקש ממנו, שילמד את הכלב שלו לדבר כמו בנאדם או שהוא כבר ידאג למרר את חייו.

לא יהודי כמו מושק'ה, יטמן את ידו בצלחת, כשמזדמנת לפניו כזו הזדמנות פז. ובמקום להתקף בבהלה, הוא חושב קצת ועונה לפריץ במלוא הרצינות, ש"זה יעלה הרבה כסף וגם ייקח לא מעט זמן". הפריץ שואל "כמה?" ומושק'ה עונה, "שבערך בחמש שנים הוא חושב שהוא יצליח ללמד את הכלב לדבר", ודורש בשכרו סך מפולפל של 5,000 רובל. אחרי הכל, הוא נדרש לעשות את הבלתי אפשרי. הפריץ הולך ומושק'ה שב לביתו, כשבאמתחתו 5,000 רובל טבין ותקילין.

כשהוא מגיע וזוגתו רואה את הכסף היא נחרדת ובטוחה שהוא גנב אותו, אך לאחר שהוא מספר לה את הסיפור, היא מזועזעת אף יותר וצועקת: "גיוואלד! השתגעת?! אתה רוצה להרוג אותנו? איך תלמד כלב לדבר?" אבל מושק'ה לא נבהל ואומר לה בהגיון: "תראי אשתי, חמש שנים זה הרבה זמן – או שהכלב ימות, או שהפריץ ימות או שמשיח יבוא...".
 

***

"ובנוגע אליך ידידי", הוסיף בעלי ואמר, "מה יש לך לדאוג? הכל ספקולציות! איננו יודעים מה טומן בחובו העתיד והכל יכול לקרות – או שהכלב ימות, או שהפריץ ימות או שמשיח יבוא! ועכשיו בא, תטעם מעוגת האגוזים המדהימה הזו, שאשתי אפתה במיוחד לשבת, תשכח מהצרות ונשמח ביחד. ומי יודע, אולי באמת עד אז משיח כבר יבוא?"

אריק חייך. נראה היה שמעט הוקל לו... ואחרי שהוא טעם מהעוגה, זו כבר הייתה עובדה גמורה.

 

5/2/2005

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 7 תגובות ב-7 דיונים

(7) משה, 9/1/2014 07:03

משל של עם תחמן מוקף אויבים ששונאים אותו (מעניין למה)

משל הפריץ והכלב הינו משל שנאמר בשנינה על הרבה סיטואציות בחיים. הוא מהווה תבלין לחיים המרים ומקל לעתים על סיטואציות מסוימות. יחד עם זאת את חייבת להודות שהוא מטריד... במיוחד לאור העובדה שהגניוס היהודי נתפס בתור עם של תחמנים וקומבינטורים, שמספרים סיפורי גבורה של תחמנות מסביב למדורת השבט ועוגת האגוזים. לכל מטבע יש שני צדדים - הצד של הנחלת הגישה של להסתדר בחיים, ומצד שני קלקול האידיאל והקניית מנטליות של תחמנות. אני לא מתייחס למקרה הספציפי של הפריץ והכלב אלא לסיטואציות רבות בהן המשל מאומץ כמודל לתחמנות. המשל כנראה לא באמת היה אבל אימץ קונספציה שהיתה בזמנו ועודנה קיימת. אצלנו בעבודה מאמצים, למשל, פרויקטים "כאילו אין מחר" (עוד סלנג ישראלי שאין לו אח ורע בתרבויות אחרות), והפוליטיקאים שייכים לעם שלך עושים החלטות שמתאימות לאותו רגע ודופקים את כל העם בטווח הארוך. כל זה בגלל שהתרבות מאמצת ועורגת על סיפורי "איך הצלחנו לתחמן את הגויים" שהפכו ל "איך אנחנו אומה שמתחמנת אחד את השני". מהפוסט דווקא נהנתי - מהמחשבות המטרידות שבאו אחריו, לא ככ. שיהיה שבוע מוצלח

(6) אנונימי, 17/8/2009 07:56

גדול

זה משל גדול לחיים אני מוצאת את עצמי משתמשת בו לפעמים . זה מנחם, מעודד ונותן פרספקטיוה טובה לחיים . תודה ממני כרמלה

(5) שולי, 15/2/2005 15:22

תודה

אני בחיפוש של עבודה כבר כמה שבועות והיום הייתי קצת מיואשת . אז תודה על המאמר , הוא מחזק ובאמת איננו יודכעים מה יכול לקרות. הכל מאת ה'.מי יודע- אולי אזכה בלוטו ולא אצטרל לעבוד כלל???... אז תודה.

(4) רונית, 7/2/2005 10:12

אופטימיות

היי יערה, אהבתי מאד את הסיפור על הפריץ ואת התןבנה העולה ממנו. אין ספק שאני אעשה בו שימוש
תודה

(3) איטה, 6/2/2005 10:49

הפריץ והכלב

למען האמת גם הרבה עצמאים נקלעים למצב
של חוסר פרנסה ותמיד טוב לחשוב אופטימי
וגם לשריין אלטרנטיבות. ואני חובבת החיות לא הייתי מייחלת למותו של הכלב.

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub