לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




סמנכלי

סמנכלי"ת לענייני משפחה

היא להטוטנית, בלבוסטע, פסיכולוגית, טבחית, מגשרת, אחות רחמנייה, מרפאה בעיסוק, או במלים אחרות... עקרת בית.

מאת

היה זה בשעה שעמדתי בתור לקופה בסופר פארם. פתאום, לאחר המון שנים, אולי 14, פגשתי בה, חברתי מתקופת התיכון. היינו אז צעירות ומלאות מוטיבציה וחלקנו חלומות משותפים לגבי הגבר האידיאלי שודאי נינשא לו ולגבי הקריירה המצליחה שנעשה.

התור המתארך אפשר לנו להשלים פערים, כשכל אחת מספרת על עצמה, הישגיה, ילדיה וכו'. כשהגענו לנושא גידול הילדים (היא החזיקה או-פר), מצאנו קווי דמיון משותפים וצחקנו, אבל כשספרתי לה שאני... עקרת בית, היא הייתה די מזועזעת ותקעה בי מבט שאומר "אז זה כל מה שיצא ממך אחרי הכל?"

לבסוף תורה הגיע. החלפנו טלפונים וברכות הדדיות ונפרדנו. היא למשרד המעוצב, בבית המשרדים היוקרתי בו היא מכהנת כסמנכ"לית שיווק, ואני לביתי הקט בו אני מכהנת כ... להטוטנית, בלבוסטע, פסיכולוגית, טבחית, מגשרת, אחות רחמנייה, מרפאה בעיסוק, או במלים אחרות... עקרת בית.

.

***

 

הבוקר מתחיל אצלנו במרוצי להטוטנות מסובכים כנגד השעון. אתמול לדוגמא הייתי צריכה להעיר ילדים ("לא רוצה גן היום, אני חולה!"), לזרז, לשדל, להפציר, להבטיח שוחד ("מי שמסיים להתלבש בזריזות מקבל הפתעה!"), להיגרר למיקוח ("מה מקבלים? אייי לא שווה!"), לאבד את הסבלנות ("מי שלא נועל נעליים עכשיו, חוטף!"), לקחת את הילדים לגנים ולרוץ לסידורים.

נכנסתי הביתה כל עוד רוחי בי וזינקתי לעמדת המטבח, כשביד אחת אני קוצצת סלט ובשנייה דופקת שניצלים.

כשהשעון הורה על השעה המאיימת שתים-עשרה-אפס-אפס, נכנסתי הביתה כל עוד רוחי בי וזינקתי לעמדת המטבח, כשביד אחת אני קוצצת סלט ובשנייה דופקת שניצלים. עד שהשניצלים סיימו להיטגן הספקתי לערוך את השולחן, להעמיד מכונה, להזמין ירקות ולרחוץ את הכלים. כשהכל היה מוכן, הלכתי לאסוף את הילדים.

"איך היה בגן היום?" שאלתי את נתנאל, כשאני מנערת אותו מהחול שדבק בו.
"לא כיף.", הוא ענה בהבעה מצוברחת. "יוסי אמר לי שאני תינוק בן שנה יושן במיטה".
"אוי, וזה לא היה לך נעים". אמרתי בהזדהות, כשאני אוחזת בידו המלוכלכת ומזהה את ההיסטוריה שעברה עליה משך הבוקר, החל מאכילת כריך עם ממרח שוקולד, המשך בהכנת קציצות בוץ וכלה ביצירה עם דבק.
"והוא גם אמר לי שאני מסריח". הוסיף נתנאל בטרוניה.
"מה אתה אומר?" הוספתי כשאני מצקצקת בשיניים.
"יותר אני לא חבר שלו!" פסק נתנאל בהחלטיות ורץ לעבר ערמת קרשים מעניינים שעמדה בצד הדרך.

נגררנו (עם הקרשים), במעלה הרחוב בואכה הגן של נעה ואספנו גם אותה פרועת שיער וסמוקת לחיים, בלוויית ערמת ה"יצירות" החדשות שהכינה בגן. חזרנו הביתה, פרקנו את הקרשים ויצירות האמנות, ולאחר שסיימנו את השניצלים והפתיתים, העברנו את שעות המנוחה(?) בין סכסוך אחד למשנהו, כשאני בתפקיד כפוי של בוררות וגישור – "אימא, תגידי לו הוא הרביץ לי!, ו"לא נכון, זה היא שהתחילה!"

מיומנות הגישור שלי מסתבר נחלה כשלון חרוץ, מה שהוביל למתקפת זעם רבתי ולהתמנותי המיידית לאחות רחמנייה. ההתעסקות עם הפציינטים, מריחת היוד והדבקת הפלסטרים, ארכה יותר משעה והיוותה את שיא הריגוש של היום. הילדים התאמצו למצוא עוד ועוד חבורות נשכחות, ועד שלא נראו כמו זוג אינדיאניים הם לא נרגעו.

אם אתם חושבים שבזאת הסתיימו תפקידי לאותו יום, אתם טועים וב-ג-ד-ו-ל!

השעון כבר הראה על השעה חמש אחה"צ, אבל אם אתם חושבים שבזאת הסתיימו תפקידי לאותו יום, אתם טועים וב-ג-ד-ו-ל! הערב עוד היה לפני, מה שאמר שעוד צריך היה: להכין ארוחת ערב, לקלח, להשאיר הוראות לבייביסיטר, לרוץ לשיעור התעמלות ולהגיע בזמן להשכבה.

רגע, רגע, וזה עוד לא נגמר!

היה צריך גם: לשחרר את הבייביסיטר, להקריא סיפור... להקריא עוד סיפור, להשכיב לישון, לארגן את הבית ורק אז... סוף סוף... לנשום לרווחה.

אם אתם שומעים על מישרה של סמנכלי"ת שיווק שמתפנה, יש על מה לדבר...

 

***

 

ולכל אותן עקרות בית מופלאות, שעושות את מלאכתן נאמנה, עשרים וארבע שעות ביממה, מחזיקות בו-זמנית בכל-כך הרבה מישרות ובכל זאת זוכות ליחס המתנשא של "את רק עקרת בית?", היו גאות בעצמכן!

...אני לא מכירה אף סמנכלי"ת שיווק שהייתה עומדת באתגר!

 

5/2/2005

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 17 תגובות ב-17 דיונים

(17) הודיה, 8/9/2016 08:57

כל הכבוד!!

מאד נהנתי לקרוא והנהנתי במקומות המתאימים... אמא שלי יכולה לקחת את כל הקרדיט בנושא וגם לי הקטנה יש שאיפה לזה..

(16) אלינור אדלר, 30/12/2008 06:56

עקרת בית נואשת

הכל טוב ויפה ,אז איך זה שאני עדיין מנסה לעשות עוד דברים(כאילו אין מספיק)שלא ארגיש שאני לא עושה מספיק?!

(15) טובי מרציאנו, 19/11/2006 15:45

כל כך נכון ואמיתי-מקסים

יש המון זלזול באשה שהיא עקרת בית
נהנתי לקרוא את הכתבה, והזדהתי כלכך
אכן עבודת עקרת הבית קשה ומפרכת.
תודה על הכתבה

(14) ניצה כהן, 24/3/2005 07:17

סמנכל"ת לעניני משפחה

המאמר מעניין מאוד לאישה יש שני כובעים
אחד של ממלכת הבית וגידול הילדים, והשניה
עבודה בחוץ לדעתי יש לשלב את שני הדברים
ביחד
בסביבה שאישה גם עקרת בית וגם עובדת מסתכלים עליה אחרת. במידה והיא רק עקרת בית החברה אינה נותנת את הקרידיטית הנכון
לתפקידה.

(13) שרה'לה, 14/2/2005 06:39

מקסים ונכון

וכתוב נפלא כהרגלך [מעקרת בית חדשה]

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub