לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




"סליחות" ולחצים אחרים לפני החגים

על מרק עוף עם קרפלך ועל היצר הרע.

מאת

חגים.

אותי המלה הזו מצליחה להכניס ללחץ.

מצד אחד ראש השנה בפתח ועמו ההכנות, הקניות, הבישולים והלחץ המשפחתי הנלווה ("השנה אתם אצלנו בחג!"). ומצד שני, החלק היותר מלחיץ – חודש אלול, על כל סוגי ה"סליחות" שבו ("לא. אני בשום אופן לא מתקשרת להתנצל בפני הדודה פסיה. זו היא שהתחילה את כל הפרשיה הזו!").

הימים נוקפים. הילדים מביאים מהגנים ציורים של שופר ותפוח בדבש ומספרים לי על שלושת הספרים שנפתחים בשמים. בתמימות הם שואלים אותי באיזה ספר ניכתב אנחנו, האם ב"צדיקים", ב"בינוניים", או "ברשעים", ואני, מעדיפה להתעסק עם הגפילטע והצימעס, שלא מצפים ממני לשום דבר, חוץ מתיבול הולם והקפאה עמוקה.

בד בבד עם ההכנות, אני מעתיקה את כל מספרי הטלפונים החיוניים מהיומן הישן שלי (לא אין לי עדיין פאלם!) ובהזדמנות זו נתקלת, ברשימת המטרות שהצבתי לעצמי בשנה שעברה. אני עוברת בחיוך מתוק-מריר על הרשימה ונאלצת להעתיק גם אותה, כמעט בשלמותה, אל היומן החדש.

"דיאטה", עדיין על הכוונת ובדומה גם "לעשות ספורט". "לא לכעוס על הילדים" ו"לעבור למזון בריאות". כולן מטרות מוכרות משכבר הימים, כולן ראוני מחליטה ונלחמת וגם, מוותרת ומרימה ידיים וחוזר חלילה. אני מנחמת את עצמי בידיעה, ש"שבע ייפול צדיק וקם" ומוסיפה לרשימה גם את "לזכור להוקיר את עצמי בכל ערב", מה שממש לא יזיק לי.

גם בארון כבר תלויות להן אחר כבוד, מחלצות החג שנרכשו בכובד ראש.

בינתיים המקרר מתמלא. קציצות גפילטע-פיש חינניות ממתינות בשקט, בצד עוף צלוי בשזיפים. קוגל תפוחי עץ נח בשכנות לחבילה של צימעס ומרק עוף אמיתי, שוכן בצמידות לקרפלך. כולם כולם ממתינים בהתרגשות, לעלות על שולחן החג המתקרב. בדומה, גם בארון כבר תלויות להן אחר כבוד, מחלצות החג שנרכשו בכובד ראש ("אימא, אני רוצה שמלה מתנפחת כמו של מלכה, טוב?") ומגרת הנעליים מתהדרת, בזוגות מבריקים וחדשים. ("אימא, תקני לי נעלי לק-נחש, מסכימה? "ולי עם עקב של בחורה, טוב?").

אווירת החגים מורגשת בכל מקום. הרחובות פקוקים וחגיגת הקניות בעיצומה, כששעון הקיץ המתחלף בפתאומיות, מנחית את הסתיו במלוא עוזו בהתראה של יממה.

הילדים ממשיכים לחזור מהגנים, מלווים במטען רוחני הולך ומתגבר – המחשות של היצר הרע צבוע בשחור, נושא שק עברות על גבו, ולעומתו – היצר הטוב, בצהוב זרחני, נושא מטען של מצוות זוהרות. כנראה שהדבר מותיר את רישומו, כי זה הדיאלוג שהתנהל ביני לנתנאל אתמול בערב, בשעה שהפשטתי אותו למקלחת.

"אימא, ראיתי את היצר הרע".

"באמת?" שאלתי משועשעת, מושכת את שרוול החולצה הדביק מעל גופו המיוזע. "ואיך הוא נראה?" המשכתי לשאול.

"עם משקפיים". הייתה התשובה, חד-משמעית וברורה.

"עם משקפיים?!" שאלתי מופתעת, חולצת את הסנדלים מלאי החול ומקלפת את הגרביים.

"כן. עם משקפי שמש. שחורים!" המשיך נתנאל בתיאור המפורט.

עזרתי לו להיכנס לאמבטיה ובעודי פותחת את זרם המים ומכוונת לפושרים, הרהרתי ביני לבין עצמי.

היצר הרע. מכר וותיק משכבר הימים. כמה פעמים ראיתי אותו עין בעין ממש, ובמקום לברוח בשתי רגלי ממקום הסכנה, פשוט נכנעתי?

אמנם לא היו לו מעולם משקפי שמש אופנתיות, או תסרוקת "קוצים" כפי שהמשיך נתנאל ופירט, אבל אני יודעת בוודאות שזה היה הוא.

"נו, רק פעם אחת קטנה, מה כבר יכל לקרות?!" הייתי שואלת את עצמי ונכנעת. פעם אחר פעם. פעם זה היה לשון הרע על שכנה מסוימת. פעם זה היה ממתק עם הכשר מפוקפק. ופעם זה היה בדיקה מחופפת של קלח חסה.

בכל פעם שהוא בא, הרחתי צרה מתקרבת. וצדקתי. חבל שאין לי אפשרות לראות אותו ממש כמו נתנאל, עם משקפי שמש ובלורית מגורזת וקצוצה.

"הוא פויה היצר הרע." אמר נתנאל בקול עמום מתוך המגבת.

המשכתי לקרצף את שכבות הלכלוך מיום קיצי ומלא פעילות, עד שנתנאל הווריד והאדים ועורו העלה ניחוחות סבון וניקיון. סגרתי את הברזים ועטפתי אותו במגבת.

"הוא פויה היצר הרע." אמר נתנאל בקול עמום מתוך המגבת.

"נכון". הסכמתי והמשכתי לייבש את ידיו ורגליו.

אח"כ שמעתי אותו ואת אחותו מתקוטטים ומתנצחים ("מסריחה אחת", "אתה פויה") ומיד אח"כ נתנאל מזהיר את אחותו, שהוא ראה את היצר הרע ו"מי שיש לו יותר עברות ממצוות, אז בראש השנה היצר הרע הורג אותו!" ואחר הוא הוסיף ואמר בנדיבות: "ובגלל זה אני סולח לך. כי אני לא רוצה שתמותי".

נעה מתרגשת מהמחווה, ומלאת רצון טוב היא אומרת: "וגם אני סולחת לך", ואחר כך מוסיפה בהתלהבות: "ועכשיו יש לי רעיון – בוא נלך לבקש סליחה גם מאימא!"

ואני, לא מספיקה להתכונן למעמד, כששניהם צוהלים וממהרים לעברי.

"אימא, סליחה אם ציערתי אותך!" אומרת לי נעה, כשהיא נתלית על צווארי ומדביקה נשיקה מצלצלת על לחיי.

"ואני חוזר בתשובה!", מודיע נתנאל חגיגית ומדביק לי נשיקה על לחיי השניה.

אני מאמצת את שניהם ללבי, מגניבה קריצה ליצר הרע, שנשען על הקיר הסמוך עם פני פוקר והולכת לחפש את הטלפון של דודה פסיה...

4/9/2004

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 5 תגובות ב-5 דיונים

(5) איריס, 9/9/2007 06:29

חמוד כל כך, כתיבה יפה.

-הילדים, עם טוהר ליבם הם לא פעם הזרז שלנו לתשובה ומחילה!!

(4) ורד, 20/9/2006 03:03

מ-ק-ס-י-ם

אלמד את ילדי על היצר הרע...

(3) יעל, 7/9/2004 13:49

איזה מתוקקקקיים!!

שנה טובה!

(2) איתמר, 6/9/2004 05:47

כתבה מאוד יפה!!!! ילדים חמודים יש לך:-)

(1) און, 5/9/2004 02:26

הסוף של היצר הרע.

מתבר שאין רע בלי טוב? השאלה מה הלקח הנלמד.
כרגיל כף לקרוא את כתבותייך. וזו ההזדמנות לאחל לך ולכל קוראייך
שנה טובה!

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub