לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
  • פרשת השבוע: נח
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




חוזרים לכושר!

חוזרים לכושר!

על מתעמלת נלהבת עם בטן אסופה.

מאת

אני פדלאה.

זאת אומרת, שכל התכופפות לכיוון שרוכי הנעליים, או לצורך איסוף צעצועי הילדים, מלווה תדיר באנחות וב"קנאקים". לא תמיד הייתי כזו. בכלל לא. ביסודי הייתי אפילו בנבחרת הספורט. הצטיינתי בקפיצה לרוחק ולגובה וגיליתי זריזות מפתיעה במשחקי תופסת.

אבל מה, השנים חלפו ותחומי ההתעניינות שלי שינו כיוון, והתמקדו בעיקר בסוג הפעילות הכוללת ישיבה רציפה (על כורסא, אם אפשר) וללא תנועות מיותרות.

לאחרונה התוודעתי למחקרים אודות בריחת סידן והסיכון למחלות לב והשתכנעתי כי עלי לקחת את עצמי בידיים ול-ה-ת-ע-מ-ל !

ברורים טלפוניים קדחתניים, העלו מספר אפשרויות: חדר-כושר מעוצב – עם מתקנים מימי האינקוויזיציה, "עיצוב הגוף" במועדון אקסלוסיבי (הבטיחו שכמעט לא מזיעים!), "פיט-בול" – התעמלות ע"ג כדור ענק (?!), "מדרגה" – ששורפת המון קלוריות, פלדנקרייז – מצוין לכאבי גב, או – התעמלות נשים רגילה, במתנ"ס המקומי.

רק מהבדיקה המייגעת, כבר קבלתי התכווצות שרירים באוזן התיכונה, והחלטתי שמגיעים לי עוד כמה ימי חסד לשחרור הגוף, בטרם אתחייב לעבודת הפרך הממתינה לי.

התייעצות ממושכת עם חברה מבינת עניין, הניבה את ההחלטה, ללכת על "עיצוב הגוף" ("שזה בינינו מה שאת הכי צריכה!"), במועדון האקסלוסיבי. ("זה כל כך יקר, שלא תעיזי לפספס אף שיעור!") יש לה שכל לחברה הזאת.

נרשמתי.

נפרדתי ממיטב שקלי והופניתי לחנות ספורט עדכנית, לצורך רכישת אי-אלו פרטי חובה, שכללו זוג נעלי ספורט, מכנסיים ושתי חולצות. הגעתי לשיעור הראשון מצוידת במגבת ובבקבוקון מים מינרלים ובדי הרבה מוטיבציה. הנשים התקבצו ובאו, והאמת שכולן נראו פחות או יותר כמוני. מוזיקה קצבית החלה מתנגנת ומדריכת הכושר ה"הדוקה" הופיעה למולנו, בהילוך גמיש ומעורר קנאה.

הזמן חלף בעצלתיים וכבר בתרגיל השני התנשמתי והתנשפתי כמו קטר במעלה ההר.

-"שלום בנות. ברוכות הבאות למועדון שלנו. מהיום נבלה שעות רבות ביחד! (אוי) ו... קדימה! לא נבזבז את הזמן, יש לנו הרבה עבודה!" ובסיימה את המשפט החלה ממטירה עלינו הוראות ללא רחם: "נתחיל עם חימום. ידיים בפיסוק, בטן אסופה, גב מכווץ ואחת, שתיים, שלוש וכפוף, אחת שתיים שלוש וכפוף...". הזמן חלף בעצלתיים וכבר בתרגיל השני התנשמתי והתנשפתי כמו קטר במעלה ההר. העובדה שהאולם היה מרוצף מראות, לא אפשרה לי לברוח מהאמת בנוגע לגופי וזו, בהחלט דרבנה אותי. התאמצתי והשתדלתי בכל כוחי, ממאנת להשלים עם העובדה, כי מעתה עלי להגיע לכאן פעמיים בשבוע. בגוף כואב ולב דואב חזרתי הביתה, מתנחמת בעובדה, כי יש לי יומיים מלאים למנוחה, עד לפעם הבאה.

כך חלפו הימים.

בתחילה ממש הקפדתי ודאגתי להגיע לשיעורים באדיקות, אך עם הזמן התרופפה המשמעת. פעם אחת הבן שלי היה חולה, פעם אחרת היה לנו אירוע ופעם אחרת העדפתי להיפגש עם חברה. כבר הכרתי את כל התרגילים על בוריים וגם ה"קנאקים" כבר פחות הושמעו, ואפילו זכיתי להכרות מחודשת עם אצבעות רגלי! אבל, כלום לא עזר. החג שנפל באמצע, סתם את הגולל על שעורי החיטוב ונפרדתי לעד מהמכון האקסלוסיבי, מותירה את ה"הדוקה", לחברות חדשות ונלהבות יותר ממני.

בחודשים הבאים ניסיתי: הליכה ברגל (ומתחתי גיד), שחייה (יותר מדי מאמץ וזמן, להתפשט, להתלבש, לייבש את השיער) "ספינינג" (חטפתי כאבי ברכיים איומים) והליכון (מ-ש-ע-מ-ם). בכולם החזקתי מעמד לא יותר מחודשיים. אך אל ייאוש, עוד ידי נטויה (ואפילו די שרירית!) וכרגע הצטרפתי למתנ"ס המקומי, עם נשים ממש כמוני, וסוף סוף אני מרגישה שזה סוג הספורט המתאים לי. המדריכה סימפטית ("אם קשה לך תנוחי") ויש המון כבוד לבנאדם ("את מכירה את הגוף שלך, אז מה שלא נוח לך אל תעשי"). גם המחיר שווה לכל נפש (12 ₪ לשיעור!), כך שלא כואב להפסיד שיעור מדי פעם, אחת לשבוע שבועיים ואפילו יותר.

בינתיים, את עיקר ההתעמלות אני מפנה אל אצבעות הידיים, להקשה בלתי נלאית על המקלדת. והן כבר די "מעוצבות" האצבעות שלי, אין מה לומר...

14/8/2004

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 8 תגובות ב-8 דיונים

(8) שפרה, 7/10/2010 01:12

אהבתי

תודה! העלת חיוך על פני.

(7) אלונה, 9/3/2006 10:41

נכון אבל

קשה להתמיד, אבל צריך לקחת בחשבון שכשאלוהים ברא את האדם הוא לא ברא איתו מכון כושר, אלא רגליים ללכת ו/או לרוץ.
את הים כדי לשחות.
אלו הפעולות המומלצות שלא עולות אפילו 12 ש"ח.
מבחינת זמן - אין כזאת חיה.

(6) שני, 19/9/2004 14:56

עצה נוספת למתעמלת החדשה

יפה - אהבתי ודורבנתי להמשיך להתעמל ( על הליכון עם ספר בדר"כ תהילים) אחרי החגים...

(5) לאה, 5/9/2004 05:36

תגובה למאמר על התעמלות

ליערה שלום!
חבל לשמוע שאת מתקשה להתמיד בעיצוב הגוף אני בת 49 ומאז גיל 35 אני מתעמלת רצוף ולא מוותרת על שום שיעור כמובן שהפעמים הראשונות קשות אבל אם הופכים זאת לדרך חיים זה משתלם אחרי שרואים תוצאות. מקווה שתמשיכי ולא תוותרי.

(4) יונית כרמי, 28/8/2004 16:53

ספורט

חבר'ה אני מדריכת ספורט וממליצה בחום להכניס את הספורט לשיגרה של כולם!!!
הספורט משחרר מלחצים , מעלה מצב- רוח ,מחזק ביטחון עצמי...בקיצור עושה פלאים...זאת ה"תרופה" להרבה מחלות.
לא סתם נאמר "נפש בריאה בגוף בריא"...

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub