רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

משפחה

בקייטנה

כ״ב בתמוז ה׳תשס״ד כ״ב בתמוז ה׳תשס״ד 11/07/2004 | מאת ימימה ביסמוט

שפע אטרקציות תחת גג אחד!

החופש הגדול פרץ ועמו שפע הצעות להעסקת הילדים בימי השרב המחניקים. במכולת השכונתית, אצל הירקן וע"ג כל עץ רענן נתלות מודעות ססגוניות, המזמינות את ציבור האימהות לשלוח את צאצאיהן המשועממים לקייטנות השכונתיות, להעביר את זמנם בנעימים. דבר מקובל במחוזותינו, שנערות צעירות מארגנות קייטנה לילדי השכנים, מה שמשחרר את ההורים מהצורך להעסיק את הילדים ומאפשר לנערות הללו להרוויח מעט דמי כיס.

"הקייטנה לה ציפית!", מבשרת מודעה גדולה במיוחד. "שפע אטרקציות תחת גג אחד" – עבודות יצירה (צביעה עם טושים יבשים על גבי ניירות מחשב משומשים), סרטים ,(לא תאמינו – פנס קסם!) שעשועי מים, (ממלאים גיגית בחצר וכל ילד קופץ פנימה בתורו), ארוחת עשר מזינה (שוקו ולחמנייה) והכל הכל באווירה משפחתית, עם מיזוג אוויר ובמחיר הלא יאומן של שני שקלים ליום לילד!

הילדים שלי לא ממש מתלהבים מרעיון הקייטנה, ובצדק. אני זוכרת את הקייטנות מימי ילדותי עם אותם שוקו ולחמנייה אמנם, אבל עם בריכה אמיתית, עבודות יצירה מרפיה, סרטים באורך מלא ושאגות נוסח: "תנו לי הא', תנו לי גימל', תנו לי מם'… ומה יצא?" וגם אני, על אף האטרקציות האמיתיות מאד, לא חיבבתי כלל וכלל את רעיון הקייטנה וחלמתי כל העת, על הרגע בו אוכל לישון בבוקר עד מאוחר ולהתנחל באיזו פינה עם ספר עב כרס.

קייטנה כפי הנראה, זו המצאה של הורים. ולמען האמת, לכנות משהו שדומה יותר למסגרת לימודים מאשר לנופש, בשם המבטיח – קייטנה, זה דבר שגובל בגניבת דעת ממש.

"אימא יש מחר קייטנה?" שואלת נעה בת החמש, מודאגת.

"כן". אני עונה מנסה להיות קלילה.

"איפה?!" היא מתעניינת במבט מאשים.

"אצל פרידמן".

"לא רוצה אצל פרידמן!" היא מתריסה בתוקף.

"למה, מה רע כל-כך אצל פרידמן?" אני שואלת (צבועה שכמוני!) "יהיה לכם כיף, תשחקו. תבנו בקפלה, תאפו עוגיות. וחוץ מזה, יהיו שם הרבה חברות מהגן שלך!" אני מוסיפה בנימה החלטית ומקווה שבזאת סיימנו.

נעה נועצת בי מבט קר כקרח ועוזבת אותי לאנחות. לא אחת כמוה תוותר בקלות!

נעה נועצת בי מבט קר כקרח ועוזבת אותי לאנחות. לא אחת כמוה תוותר בקלות! אותה לא יוליכו שולל. היא כבר יודעת טוב מאד מה פשר המושג 'קייטנה' וממש לא מתחשק לה להעביר ככה את החופש הגדול. אני מצטמררת, אולי מהמבט ואולי מרגש האשמה, ומתוך הרגל רב שנים, דוחקת אותו למעמקי מוחי, למקום מרוחק מספיק, כזה שלא יפריע.

הערב עובר כרגיל וחוץ מכמה הסתודדויות שמסתיימות בפרצי צחוק עזים בין נעהל'ה לאחיה בן הארבע, נתנאל, לא נרשמים שום אירועים מיוחדים.

בשעת ההשכבה נעה מודיעה לי, שממש ממש כואב לה הראש ושבטח יש לה חום ונתנאל לא מפגר הרבה אחריה ומתלונן על כאבי ברכיים ובטן. אני מריחה שמשהו מתבשל פה, אבל משחקת את המשחק שלהם, מתוך ציפייה לבאות.

"אימא", אומר לי נתנאל לאחר שהבעתי הזדהות עם מחושיו, "נכון שאני חולה?"

"נו?" אני שואלת, מבינה לאן הברנש חותר.

"אז מי שחולה לא הולך לקייטנה, נכון?"

"אהמ" אני מהמהמת משהו לא מחייב.

"אימא", מצטרפת נעה. "נכון שגם אני חולה?"

אני מאמצת את מוחי ומנסה לשווא לדלות מענה יצירתי, בטרם יצליחו לאגף אותי מכל הכיוונים. אין שום רעיון. הכל יבש ומיובש בלי טיפה של לחלוחית יצירתית. מה עושים?

הישועה מגיעה מכיוון בלתי צפוי.

"את לא חולה!" מודיע נתנאל לנעה חגיגית. "את בריאה – אני חולה!"

"לא נכון", היא לא נשארת לו חייבת, "אתה עושה את עצמך!"

"לא נכון, את משקרת!" הוא מחזיר לה ואומר.

"אני לא משקרת, אתה משקר!", היא שוב פעם לא נשארת חייבת.

"תכף אני ארביץ לך!", צועק נתנאל ומסתער חזיתית על אחותו ה"חולה".

"ואני אשרוט אותך!" מאיימת נעה ושולפת שיניים וציפורניים.

המהומה מתחילה. הכריות והשמיכות מתעופפות לכל עבר ואני, מנצלת את הזדמנות הפז שנקרת על דרכי, מתרוממת מהכסא ומודיעה להם חגיגית, שככה לא מתנהגים חולים ומחר הם בהחלט הולכים לפרידמן!

...כשהם חוזרים מהקייטנה, הם נראים דווקא די מרוצים. מסתבר שפרידמן ממש השקיעו הפעם ויש להם פינת חי עם צבים ותרנגולות והילדים שלי האכילו אותם ונהנו מאד.

"אימא", הם מודיעים לי ברשמיות, "מחר אנחנו קמים ממש ממש מוקדם לקייטנה, בארבע בבוקר – כי צריך להאכיל את התרנגולים..."

 

מאמרים נבחרים

1 2 3 576

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן