לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




בחוף 'מציצים'

בחוף 'מציצים'

בוקר אביבי אחד באמצע החורף על שפת ים כחול.

מאת

את חוף 'מציצים' אני זוכרת מתקופה שונה לגמרי. הבוקר החייכני הזה חזרתי אל החוף – אחרת.

היה זה בוקר רגיל בהחלט – להעיר ילדים, לארגן, להלביש ובין לבין גם לקלף תפוחי אדמה לצהרים, להעמיד מרק על האש ו...ללוות אותם לגן. ירדנו למטה. האביב הכה בנו במלוא עוזו באמצע החורף. שמי תכלת נקיים מעננים נפרשו מעל לראשינו ושמש חייכנית פיזזה ברכות על לחיינו המוורידות. צעדנו על המדרכה, כשריח פריחה עז ממלא את הנחיריים. בבית המתינה לי עבודה רבה: הבטחתי לסיים עוד מספר מאמרים, ערמת כביסה ענקית ציפתה לגואל ותכננתי גם להספיק לנקות לפחות מגירה אחת לקראת פסח. ככה בשביל המצפון.

לא עבודה. לא כביסה ולא 'נעליים'. הטבע משתולל בחוץ, מזמין גם אותנו להשתתף בחגיגה הסוערת. בהחלטה של רגע הכרזתי: "ילדודס – נוסעים לים!" ולגננות הודעתי שאבוא לאסוף את הילדים מוקדם. "יש לכם שמחה?" הן שאלו כל אחת בתורה. "כן" אמרתי מתחייכת. "ועוד איך".

חזרתי הביתה מלאת אנרגיות, סידרתי פחות או יותר את הבלגאן והכנתי במהירות צידה לדרך: כריכים, פירות, דליים מפלסטיק, ממתקים ומצלמה. בחיוך מתנצל נפרדתי מהכביסה המבוישת וכיביתי את הגז. את המרק נאכל כבר בערב.

הזמנתי מונית ואספתי את הילדים. הם נדבקו ממני בהתרגשות וכולנו המתנו בציפייה למפגש המרגש עם מי התכלת.

הזמנתי מונית ואספתי את הילדים. הם נדבקו ממני בהתרגשות וכולנו המתנו בציפייה למפגש המרגש עם מי התכלת. לקח לנו חצי שעה של פקקים מתישים ואיומי הקאה מצידה של נעה, אבל תודה לא-ל הגענו בשלום.

ירדנו מהמונית והוא היה שם – כחול וירוק ונוצץ ומלא הבטחות. הילדים שלי היו פשוט שיכורים. הם לא ידעו מה לעשות קודם: לרוץ לקו המים, לאסוף צדפים וקונכיות, לבנות ארמונות בחול, להאכיל את השחפים והיונים, להשליך אבנים לתוך המים. מרוב התרגשות הם קפאו על מקומם ולא זזו. "העירוניים הפרובינציאליים שלי" חשבתי בחיבה והתיישבתי על החול הרך. היה זה האות עבורם להשתחרר, ומאותו הרגע ואילך הם התרוצצו ממקום למקום, נוגעים וממששים, מריחים וטועמים, צוהלים וצוחקים וכל-כך – מאושרים.

גם אני בעצמי עליתי על גדותיי. מודה לא-לוהים על היום המקסים, על הכוחות וההעזה להפקיר הכל מאחורי ופשוט 'לעשות את זה' ועל הילדים שלי, מאור חיי, שהתרוצצו בתמימות על החוף, שמחים ומשמחים, וממלאים את העולם בצחוק מתגלגל, תמים וטהור...

 

13/3/2004

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 5 תגובות ב-5 דיונים

(5) יעל, 22/3/2004 01:29

איזה יופי! לשבור את השיגרה!

אחד הדברים היפים והממתיקים את החיים זה שבירת השיגרה. להנות מעולמו של הקב"ה. דבר שביום יום, לצערי, אין לנו זמן להביט בו.

(4) אנונימי, 20/3/2004 12:58

מציצים

מאמר מקסים! כולנו צריכים לעשות דברים כאלה יותר תכופות.להודות על כל רגע, כי הוא לא מובן מאליו!

(3) יעקב, 16/3/2004 06:02

למס' 3 - נראה לי שלא קלטת את המסר

המסר הוא שצריך לפעמים לעשות את זה... לעזוב הכל, כנגד כל הסיכויים... ופשוט לצאת קצת לנופש - הכביסה וכל שאר הדבריםה הדחופים יכולים לחכות, למרות שתמיד נדמה לנו שהעולם יתמוטט אם לא נעשה אותם.

(2) צבי לנגר, 16/3/2004 05:51

זה סיפור חמוד בלי מסר.

(1) רונית, 14/3/2004 09:44

כמה כייף

קראתי בהנאה רבה את הדברים שכתבת וחשבתי לעצמי שהדברים נמצאים לפעמים כל כך קרוב אלינו שנותר לנו רק להביט, לראות אותם ולקחת.

 

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub