לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
  • פרשת השבוע: נח
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




מבצע

מבצע "הקומנדו" של פורים

על "מלכת-אסתר-כלה",שוטר אחד והררים של וופלים ועוגיות.

מאת

ההתארגנות בביתנו ליום הפורים, היא ממש כמו למבצע צבאי. מבעוד יום נאפות עשרות עוגות ועוגיות מעשה בית, נקנות כמויות אדירות של ממתקים ואליהם מצטרפות חבילות של צלופנים מרשרשים ועשרות סרטים צבעוניים. חלק ממשלוחי המנות, אנו מכינים מראש, כששאר המשלוחים "ימוחזרו" מהמשלוחים שנקבל אנחנו.

כבר בשעה מוקדמת "החיילים" שלי מתעוררים ולובשים את מדי המבצע – התחפושות. נעה ב"מלכת-אסתר-כלה" הנצחית שלה, (לפחות בארבע השנים האחרונות ועוד היד נטויה) ונתנאל – שוטר (שוב!). לאחר שסיימתי לצייר שפמים ולהכחיל עיניים, הם נעמדו סביב הררי המגדנות והתבוננו בהם בשקיקה. לא הייתה לי כל ברירה. פורים יש רק פעם בשנה. הם התחילו ב"מקופלת", המשיכו בכדורי שוקולד ועצרו ל"פסק זמן" (לא, לא חלילה שלקחו הפסקה, "פסק זמן" – הממתק!). החפל'ה הייתה נמשכת אילולא, צלצול הפעמון הראשון נשמע בדלת.

בינתיים מסתבר, ה"מלכת אסתר-כלה" והשוטר, הספיקו לזלול את רוב רובו של המשלוח הראשון.

"רגע, אנחנו כבר באים!" הדלת נפתחה לרווחה ובדלת עמדה חיפושית ביישנית, מקומה ב'. היא הושיטה לנו צלחת מרשרשת והילדים עטו מוקסמים על תוכנה. מיד אמדתי בעיניים מנוסות את התכולה. אמרתי "רק רגע, להמתין בבקשה" ונכנסתי לחמ"ל שלנו – המטבח.

ארגנתי חיש מהר צלוחית דומה עם אי אילו כדורי שוקולד, חבילת עוגיות ובקבוקון יין ופיזרתי מלמעלה שלל סוכריות וחוטים צבעוניים, כשאני מוחקת את "כהן" מהרשימה. הצלחת נעטפה בצלופן המרשרש והוגשה אחר כבוד לחיפושית. בינתיים מסתבר, ה"מלכת אסתר-כלה" והשוטר, הספיקו לזלול את רוב רובו של המשלוח הראשון.

"מה אתם עושים?! שאלתי מבועתת. לא יישאר לנו למשלוחים האחרים!"

כך המשיכו העניינים להתנהל, כשמדי רגע נשמע צלצול בדלת והמשלוחים נכנסו ויוצאו. בשעתיים הבאות הספיקו לבקר אותנו, לפחות תריסר כלות ומלכות, שבעה שוטרים (זה פופולרי השנה), שלושה ליצנים, שפן וכלב וגם שני פתגמים מקוריים, שקצת קשה לתאר אותם מפאת המורכבות. הילדים שלי נשלחו למשימות גיחה קצרות, תוך הבטחה חגיגית שהם חוזרים עם המשלוחים בשלמותם והתחייבות נגדית שלי, להפריש להם "מעשר" מכל משלוח. (מאיפה החוש העסקי הזה?)

השעות נקפו. הררי ה"עוגות-עוגיות-ממתקים" שלנו התחלפו בהררי "עוגות-עוגיות-ממתקים" של אחרים. נראה היה שאנו עומדים להפסיד בקרב. ה"מלכת- אסתר-כלה" והשוטר שלי, כבר מזמן איבדו את החשק למתוק והשפמים והאודם שלהם נמחקו לבלי הכר. הצבא שלי התעייף וגם אני. בהארה של רגע, אספתי את הררי "החמץ" (עוד דקה ורבע פסח!) – וופלים, עוגיות, ביגלה, ארזתי משלוחים וציוויתי על פיקודי להכניסם לתיבות של ארגון החסד "חסדי נעמי" במורד הרחוב.

"החיילים" שלי כבר מזמן נטשו את העמדות לטובת המיטה וגם אני פינטזתי על גורל דומה.

לאחר שמיעת המגילה ומתן צדקה בסתר, צריך היה להיערך לקראת "המשתה הגדול" – סעודת פורים המפורסמת. "החיילים" שלי כבר מזמן נטשו את העמדות לטובת המיטה וגם אני פינטזתי על גורל דומה. גררתי את רגלי אל החמ"ל לספירת מלאי, שהניבה תוצאות משביעות רצון בהחלט: הצלחנו להיפטר מרוב החמץ ונשארו לנו בעיקר קופסאות טונה ולפתן אפרסקים (זה היה במבצע, לא?).

"נצחנו!" חשבתי בסיפוק.

לאה אך מרוצה נשכבתי על הספה למנוחה קצרה, בטרם יגיעו האורחים לסעודה.

לא הספקתי לעצום את עיני, כשצלצול נוסף נשמע בדלת. התרוממתי בכבדות ופתחתי אותה לרווחה עמד שם אחשוורוש מבויש, מושיט לי משלוח נדיב עם... לא טעיתם. וופלים, עוגיות וביגלה.

פורים שמח!

5/3/2004

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub