לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




"טיסה נעימה"!

על אחה"צ אחד גשום, מכונת צילום אוטומטית והרבה דמיון.

מאת

באחד מאחרי הצהרים הגשומים, נותרנו אני וילדי באפס מעשה. נעה ונתנאל כבר ציירו את כל הציורים האפשריים. הכינו מה"בר-בצק" את כל העוגות-חלות-עוגיות העולות על הדעת, כל הסיפורים כבר הוקראו וכל הקלטות הושמעו מתחילתן עד סופן וחוזר חלילה ובקיצור, השתעממנו. כשהם התחילו להשליך חפצים זה על זה ולחבוט את הדובי שמוליק בקירות, היה זה האות בשבילי, שכלו כל הקצין ויש לעשות משהו ובדחיפות.

ארזתי במהירות מספר כריכים, חטיפים וגם כמה פירות, עטפתי אותם במעילים, הזמנתי מונית וסחבתי אותם לקניון החדש, שזה לא מכבר נפתח.

בהיותנו לא בדיוק משופעים בממון, החלטתי שנסתפק בישיבה על המדרגות ובהתרוצצות סביב המזרקה, נאכל את ארוחת אחה"צ (זאת שלא הספיקו לזרוק החוצה – ראה טור "עושים שמח!"), נקנח בגלידה אמריקאית והעיקר, נתאוורר קצת.

וכך אמנם היה.

הגענו לקניון שהיה ריק באופן יחסי. מזג האוויר הגשום הבריח את מרבית הקונים לבתיהם והשאיר את השטח פנוי לנופשים הנמרצים (אנחנו).

התיישבתי על המדרגות והילדים התחילו להתרוצץ.

לאחר מספר סיבובי ריצה שמעתי את נעהל'ה קוראת לי בהתרגשות: "אימא, בואי, מצאנו קופת צדקה ענקית!"

התרוממתי בלאות מהמדרגה, מתארת לעצמי שזו עוד אחת מקופות הצדקה הרבות, שמעמידות עמותות החסד בעירנו.

התרוממתי בלאות מהמדרגה, מתארת לעצמי שזו עוד אחת מקופות הצדקה הרבות, שמעמידות עמותות החסד בעירנו. התקרבתי לראות על מה ההתרגשות ונעצרתי משועשעת. החבר'ה שלי גילו מכונת צילום אוטומטית והחריץ להכנסת המטבעות, שכנע אותם שמדובר בקופת צדקה משוכללת. הודיתי בלבי שזה עולם המושגים שלהם ומאותו הרגע העברנו ביחד שעה מקסימה של דמיונות ושעשועי "כאילו".

-"זו בכלל לא קופת צדקה", הסברתי להם. "זו מכונת צילום אוטומטית. אתם יכולים להיכנס ולראות".

הם נכנסו לתא הצילום, כשנתנאל אוחז מייד במומחיות את הכסא ונעהל'ה מחזיקה אחריו. -"עכשיו נטוס בחללית!" הודיע נתנאל, בעודו מסובב נמרצות את הכסא העגול. נעה נופפה לי מה"קוקפיט" בהסיטה את הוילון. "אימא, להתראות!".

-"טיסה נעימה ילדים! שובו לשלום!"

נתנאל הוציא מפיו מספר נהימות וזמזומים ונעהל'ה הצטרפה: "וום וום, זוום" הנה אמריקה! ש-ל-ו-ם! הגענו!"

-"די. עכשיו ניסע לירושלים!" הודיעה לו נעה נחרצות, כשהיא דוחפת אותו מהעמדה האסטרטגית של הטייס. הווילון הוסט, מבפנים נשמעו קולות מאבק וכש"המסך הורם" בשנית, נגלתה נעה כשהיא מסובבת את הכיסא נמרצות ונתנאל עומד ומתקתק על החצים של מכונת הצילום. הפעם הוא נפנף אלי ואמר: "אנחנו באוטו זבל"!

לאחר כמה דקות שמעתי את נעה אומרת:

-"יש לי רעיון! שמעתי אותה מנסה ניסיון היחלצות אחרון. "בוא נשחק ברופא שיניים. אתה תשב בכיסא ואני אהיה הרופאה!"

-"טוב". התרצה נתנאל. (למשחקי רופא-חולה יש את האטרקטיביות שלהם).

נתנאל התיישב על הכסא ונעה הורתה לו להישען לאחור. היא לחצה על אחד מכפתורי המכונה והשמיעה זמזומים "הכסא שלך מתרומם עכשיו!"

-"ועכשיו לפתוח את הפה בבקשה!" נתנאל פער את פיו ונעהל'ה השמיעה קולות צקצוק בלשונה תוך שהיא מונה בפניו את מספר הסתימות וטיפולי השיניים שצריך לערוך בו. מזל שנתנאל נפל מהכסא, אחרת הייתי עומדת בפני הוצאה אסטרונומית.

לאחר שהתרומם בחזרה על רגליו, נעהל'ה התיישבה על רצפת המכונה ושאלה: "ומה נעשה עכשיו?"

לאחר שהתרומם בחזרה על רגליו, נעהל'ה התיישבה על רצפת המכונה ושאלה: "ומה נעשה עכשיו?"

-"אני יודע!" היה זה תורו של נתנאל לגלות יצירתיות. "ניתן צדקה!" ומיהר לבקש ממני עשר אגורות לשלשל בחריץ של המכונה.

החלטתי לפרגן להם מזכרת מהאחה"צ המוצלח הזה ושלשלתי לחריץ את השקלים הנדרשים. התיישבנו כולנו. אימא, עם חיוך מאוזן לאוזן, על ברכי – נתנאל ומימיני נעהל'ה, שניסתה כל הזמן להשתחרר מהחיבוק ולעמוד לפנינו. המתנו בהתרגשות כשקולה של הקריינית נישמע ברחבי התא בשפה הרוסית. "ספסיבא!" הילדים נצמדו אלי נבהלים.

מייד הקשתי על מקש ברירת השפות וקולה של הקריינית נשמע חביב מתמיד: "שלום ותודה שהחלטתם להשתמש בשרותי המצלמה האוטומטית!"

עקבנו בכובד ראש אחר ההוראות המדויקות, כשאנו משתדלים לחייך את החיוכים הכי מוצלחים שלנו. לאחר מספר הבזקים, אוושות וחריקות נשמע צלצול ארוך. "בואו נצא" אמרתי לילדים, "התמונות מחכות לנו בחוץ". יצאנו ואספנו את רצועת הנייר הנלבבת, ממנה ניבטנו כולנו. עליזים, אדומי לחיים ומחויכים מקיר לקיר.

נטשנו את החללית-מכונית-אוטוזבל לאנחות, קינחנו בגלידה אמריקאית והיינו מרוצים מאד. בשעתיים וחצי הספקנו: לטוס לאמריקה, לנסוע לירושלים, לפנות זבל, לעבור טיפול שיניים ולאכול גלידה!

אז אם גם אתם השתכנעתם לנסוע לקניון, רק אל תשכחו להצטייד בזוג כפפות חמות וכובע צמר. עלול להיות קר בדרך לירושלים...

31/1/2004

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 1 תגובות ב-1 דיונים

(1) מאירה כהן, 2/2/2004 05:09

תגובה למאמר של יערה הולצמן''קניון חדש...''

המאמר כתוב נעים ונוגע ללב,סיגנון חם וזורם,כיף לקרוא.
ובכלל מאוד מוצאים חן בעיניהכתיבה והתכנים
של הכותבת.ברכות,נשמח לקרוא דברים נוספים.

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub