לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




נשיות והאורות הקטנים של חנוכה

נשיות והאורות הקטנים של חנוכה

באמצע אסיפת הורים נתגלה לי ההבדל בין גברים לנשים ביחסם לדברים הגדולים והקטנים בחיים, והנה הגיעו ימי החנוכה ושפכו על הנושא אור נוסף.

מאת אסתי רמתי

מהות הנשיות - או לפחות אחת הפנים החשובות שלה - נתגלתה לי באמצע אסיפת הורים. הילד היה בטרום חובה, ורגע ההארה היה לאחר דיון ארוך ומייגע בנושא חיוני: תהיה או לא תהיה עוגה במסיבת יום ההולדת. אלה שהיו נגד דנו בפרוטרוט על הפרורים שזה עושה, על ההכשרים הנתונים במחלוקת, ועל זה שלאמהות העסוקות אין זמן לאפות. גם המחייבות לא טמנו ידן בצלחת - הן טענו בלהט על האכזבה של חתן השמחה הקטן שנפשו יוצאת לעוגת רכבת, ובכלל – איזה מין יום הולדת זה בלי עוגה? משך רבע שעה לפחות האמהות דשו ודשו, ואני פתאום מצאתי את עצמי מנסה לדמיין חבורת גברים שיושבים ודנים על עוגה בכובד ראש שכזה. מה זה משנה, הם היו אומרים (ובשלב מתיש זה של הדיון הייתי מסכימה איתם) כן עוגה, לא עוגה – אפשר לחשוב! אך לנשים זה היה חשוב ועוד איך.

ככה זה – האישה היא מלכת הפרטים הקטנים. הפרטים שלכאורה הם לא ממש חשובים, אך הם אלה שעושים את כל ההבדל. כמה אבות אתם מכירים שמסרקים את ילדיהם במסרק סמיך? (חלילה, לא אצלכם בבית. אבל אולי שמעתם על זה מהשכנים) או קחו את הדוגמה הבאה: האב מלביש את בתו הקטנה, מציג אותה בגאווה בפני האם, ולא מבין מה פשר המבט המזועזע שלה. מה, חצאית סגולה עם נקודות ורודות לא הולך עם חולצה ירוקה עם פסים אדומים? ובסדר, אז הקוקיות קצת עקומות ועל כל אחת יש גומייה בצבע אחר... נו, אז מה קרה? למה האישה עושה פרצוף של אסון בינלאומי?

אין מה לעשות. הניואנסים האלה: כמות התבלין במרק, מיקומו של העציץ או ריח מרכך הכביסה, הם מרכיבים חיוניים בחייהן של רוב הנשים. ובצדק - כי הם אלה שהופכים את ארבעת הקירות לבית. חווה, פעם שמעתי, הוא מלשון חוויה. היא לוקחת את הצרכים האנושיים החיוניים, ומכניסה בהם מימד של נעימות ויופי. ולא רק בחומריות נכרת עינה החדה של האישה – היא זאת שתבחין בחיוך שהיה צריך להיות ואיננו, בפתק שהמורה שלחה, בפצע חדש שצץ בברך ואולי הוא מתחיל להזדהם?

אך חייבים להודות שלעיתים ההתעסקות בקטנות יכולה להיות מתסכלת, וזה נכון במיוחד עבור נשים שבאופן אירוני מכונות "נשים לא עובדות". יש תחושה שבאמת, העולם מלא בכל-כך הרבה בעיות כבדות – מטרור העולמי ועד לחור באוזון – ואנחנו מתלבטות אם לבשל פסטה או אורז לצהריים...?

והנה מגיעים להם ימי החנוכה, ומאירים קצת הנושא של הדברים הקטנים והגדולים בחיים. קודם כל יש את הקשר הנשי - יהודית, שמעניקה לנו חצי שעה של מנוחה בין הטיגונים. היא לא יוצאת למלחמה בקול רעש וצלצולים אלא פועלת בתחכום נשי טיפוסי – ומנצחת את הגנרל הכל יכול בתוך האוהל, בעזרת כוס או שתיים של משקה.

ויש את הנרות, שמודלקים בבית פנימה. לא מדורות גדולות, רק שלהבות בודדות. מה הן כבר יכולות לעשות מול החושך הגדול? אך מי שעומד בחוץ ומתבונן בחלונות, רואה עוד אור קטן, ועוד אחד, בניינים זרועי חנוכיות, כל חנוכיה מפיצה את האור המשפחתי המיוחד שלה. וכולן ביחד מצהירות, שגם כדי לעשות נס גדול, לא צריך יותר מפך שמן קטן.

20/12/2008

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 2 תגובות ב-2 דיונים

(2) רחלי, 23/12/2008 14:03

מאמר מקסים, תודה רבה!

אני מסכימה עם כל מילה וגם מרגישה מעודדת ומחוזקת. הפרטים הקטנים הם כן חשובים! אני אוסיף גם, שכדאי לא להיכנס להיסטריה כשמשהו כזה לא מסתדר, אבל בסך הכל, אנו הנשים, עם תשומת הלב הזו שדיברת עליה, באמת הופכות את הבית לבית, את הילדים למטופחים ונינוחים (כן, קצת קר וחשוב לי לשים עליה סוודר, לא, המוסיקה הזאת רועשת מדי וזה מטריד אותו...), את האוכל למשהו ממש טעים וכן הלאה.
בואו נזכור (אני אומרת לעצמי) להוסיף חיוך קטן... וזה מושלם!

(1) , 21/12/2008 05:11

הגדרת יפה את ההבדל בין גברים ונשים!

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub