לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




לפעמים הפתרון הוא שאין פתרון

לפעמים הפתרון הוא שאין פתרון

הוא רק בן שלוש וחצי, וכבר משגע את הוריו גם ביום וגם בלילה. חייב להיות פתרון למצב הבלתי נסבל.

מאת חנן ראובני

לחנן ודורית, זוג חברים שלנו, יש 'קצת בעיות' עם דניאל שלהם.

למה 'בעיות'?

כי דניאל החמוד בן השלוש וחצי ניחן באנרגיות שהיו מספיקות לעשרה אנשים. החיים במחיצתו הם מרדף מתמיד שבדרך כלל מתחיל עם שקט פתאומי בבית. חיפוש קצר מגלה את דניאל במטבח שוטף כלים. כוס שבורה בכיור, ושלולית גדולה סביב הכיור. כמה כלים מפוזרים על הרצפה, לצד שאריות ארוחת הצהריים שעפו מהשולחן, כאשר דניאל הזיז את הכסא לכיוון הכיור, ובלי כוונה גם משך את המפה יחד איתו.

"ד-נ-י-א-ל-!" מגיעה מיד הצעקה, והוא עונה "אני שוטף כלים", במתיקות ששמורה רק לו, עם עיניים טובות ונבונות שגורמות בכל פעם מחדש להאמין בטוב שבעולם. דניאל נשלח אחר כבוד מהמטבח, אך כמובן שאי אפשר לפספס את ההזדמנות לשחק בבריכה שפתאום נוצרה באזור הכיור. דניאל מתחיל לקפוץ ב'בריכה' ובוץ יוצא מסוליות נעליו.

"ד-נ-י-א-ל-!" מגיעה מיד הצעקה, ואחריה התשובה, "ראית איך אני קופץ ומנקה את הנעליים?". שוב נשלח דניאל מן המטבח, ועל מסלול עקבות הבוץ שהוא יוצר לכיוון הסלון כבר אף אחד לא מתלונן. ממשיכים לסדר את המטבח, יוצאים לסלון לראות את נזקי הבוץ ושומעים קולות צחוק מתגלגל מחדר השינה. דניאל קופץ במרץ על מזרון הקפיצים (זוכרים את הנעליים עם הבוץ?).

"ד-נ-י-א-ל-!" מגיעה מיד הצעקה שלא מפריעה לתחרות הקפיצות ולצחוק המתגלגל.... וכך זה ממשיך וממשיך. מחדר השינה חזרה לסלון, שם הוא מטפס על הספריה, כמעט והופך אותה על עצמו מפיל כמה ספרים בדרך, ולא מוצא את הספר שהוא רצה. ספר הוא לא מצא, אבל בקבוק אישי של מים מינרלים הוא כן מצא, והוא מיד בדרך לחדר האמבטיה למלא אותו, ומיד שב לסלון שותה בהנאה ומכריז שהוא נורא צמא. במקרה, נשפך חצי בקבוק על רצפת הסלון.

"ד-נ-י-א-ל-!" מגיעה מיד הצעקה...

בלילה הוא נצמד אליהם, מחבק אותם, ישן לרוחב, גונב את השמיכה ומתעורר לפני שש בבוקר

אני משער שהבנתם את העניין. ובכן זו היתה רק חצי שעה במחיצתו. תכפילו זאת בכמה שעות ביום, לצד מריבות ותעלולים עם שאר האחים הגדולים והקטנים, ותקבלו שני הורים שמאבדים את שפיות דעתם.

וזה רק מה שקורה במשך היום, אבל כפי שידוע בכל יממה יש גם לילה. שם אמנם דניאל פחות פעיל וקופצני, אבל באופן קבוע הוא מגיע למיטה של ההורים שלו, נצמד אליהם, מחבק אותם, ישן לרוחב (הם היו מתפשרים בשמחה על אלכסון), גונב את השמיכה ומתעורר לפני שש בבוקר ומתחיל לקפוץ על המיטה.

אז למה אמרתי בהתחלה שיש להם 'קצת' בעיות?

כי דניאל שלהם הוא חכם, מקסים, בעל מידות טובות ולב נדיב ורחב שלא נגמר, מכניס אורחים ואוהב אדם ואם נצטרך להמשיך, אז הרשימה של איכויותיו תהיה ארוכה בהרבה מהרשימה של מעלליו השובבים. חנן ודורית ב"ה זוכרים זאת, ולכן נוסף ה"קצת" לפני הבעיות.

אדם לעמל יולד

מה לא ניסו לעשות ההורים של דניאל, בניסיון לפתור את 'הבעיה'? מבצעים ומתנות, איומים והצבת גבולות, ושום דבר לא ממש עזר. כשהם התייאשו מלנסות לשנות את התנהגותו ביום, הם החליטו להתמקד בלהקנות לו הרגלי שינה טובים יותר. הרעיון היה שאם הם ישנו טוב יותר בלילה, יהיה להם קל יותר במשך היום. אך גם שם הם לא נחלו הצלחה.

שינוי מחשבתי מעניין הגיע משיחה בין דורית לסבתא מבוגרת, שנכדיה שיחקו עם דניאל בגינה הציבורית. דורית סיפרה לאישה המבוגרת על מעללי דניאל ועל הצורה בה הבית מתנהל, על הלילות חסרי השינה ועל כמה קשה המצב.

לאחר כמה רגעים של שתיקה ומחשבה, אותה האישה הסבירה לדורית שהיא צריכה לשנות את ההסתכלות שלה על הנושא. גידול ילדים הוא משימה קשה מאוד אם רוצים לעשות אותה כמו שצריך, ושיכול מאוד להיות שאין פתרון קסם ל'בעיה' שלהם, ושרק הזמן וההתבגרות של דניאל יקלו על המצב. כיום, הדור הצעיר, היא הסבירה, מורגל שלכל דבר יש פתרון, אך שוכחים לברר מה המחיר של אותו הפתרון. ייתכן, אמרה אותה אישה, שהשינה ביחד עם ההורים, היא הנחמה והחום שדניאל צריך כדי להתמודד עם כל הצעקות (ד-נ-י-א-ל!!!) והגערות שהוא מקבל במשך היום. הרי הוא עדיין לא ממש שולט בשובבות שלו. יכול להיות שניתן יהיה לאלף אותו לישון לבד, אך לטווח הארוך, כלל לא בטוח שזה הדבר הנכון לעשות לעת עתה, ובמיוחד כשמדובר בילד כל כך רגיש שזקוק להמון חום מגע ואהבה. אולי הם ישנו יותר טוב, אך יתכן ויגדל להם ילד עם חסך בחום ואהבה.

אז זהו? מעכשיו הוא כל הזמן יישן איתנו, וימשיך להתנהג כך? תהתה דורית.

לא, באה התשובה. הזמן עושה את שלו, ואם המצב בלתי נסבל אז צריך לנסות למצוא פתרונות, אך תמיד צריך לזכור שגם לפתרונות יש מחיר, ושבכל מקרה מדובר בעבודה קשה, אך הכי משתלמת, שיכולה להיות לאדם בחייו.

אז חנן ודורית החליטו לנסות להבליג ולחכות, לנסות מדי פעם מבצעים נוספים, אך בלי הלחץ שאפיין את התנהלותם הקודמת. הם הבינו שלפעמים הפתרון הוא שאין פתרון ושהחיים כרוכים בהרבה מאוד מאמץ.

ודניאל? כהרגלו עדיין מאוד שובב, אך אני חושב שכאשר הוא יגדל הוא יבין איזה הורים נהדרים יש לו.

28/6/2008

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 7 תגובות ב-7 דיונים

(7) וקסלר פרומא, 6/7/2008 21:50

שיחה להורים

השיחה רצינית מאוד לאימהות, לאבות ולכל האנשים.

היו היה אדם, כמוך וכמוני וכמו כל אחד מאיתנו. כאשר נולד הוא היה כמעט בריא. אומנם היו טמונות בו כל מיני בעיות שקיבל בתורשה מאמו ואביו. וגם, כשהיה בבטן אימו השפיעו עליו כל מצבי הרוח שלה. אך בגלל שהיו לו מספיק כוחות הגנה רק בטוסיק אדום כל הסיפור נגמר.

כאן אולי הכול היה נעצר אם אמו הדואגת לא הייתה שמה לו משחה על הטוסיק. וגם רופא ילדים מעיר, "אמא''לה, זה לא בסדר שלתינוק יש טוסיק אדום, אל תזניחי את התינוק שלך". לאחר שמרחו לו משחה על הטוסיק, פתאום התחילה דלקת עיניים. הרופא הציע טיפות עיניים להסתדר עם הדלקת. טפטפו לו לעיניים. וזה הסתדר. אך צצו בעיות אחרות. פעם דלקת אוזניים, פעם דלקת גרון ונזלת כמעט כל הזמן. הורים יקרים, אל תדאגו, בבית חרושת לתרופות יש לנו הכול. בשביל אוזניים, גרון, נזלת. לכל בעיה יספיק.(לא סתם ברווחים שלהם כל אחד יכול לקנא).מה שלא יהיה, התרופות האלו יכולות להסתדר עם כל בעיה... אם זה אקזמה או פיתריה, לא משנה... במשחות שלנו, אמריקה יכולה לקנא.
פתאום התחיל הילד לנשום קשה, מחרחר ושורק. הרופאים אמרו, שאצל הילד שלנו יש אסטמה, כנראה קיבל בתורשה. והתחיל הרופא הטוב הזה לרפא את האסטמה. כל מיני משאפים ותרופות חזקות (סטרואידים קוראים להם). אך התמזל לילד שלנו, ארבע שנים ונגמרה האסטמה. אחרים עד סוף חייהם ממנה סובלים. ואפילו יש כאלו, שמתים ממנה. והילד שלנו יצא מזה, רק לפעמים קשה לו לנשום... אך אינו מכחיל... כבר לא נחנק... אנחנו מרוצים והרופאים מרוצים, שהצליחו לרפא אותו.

אך לא עבר הרבה זמן והתחילו אצלו כאבי ראש, אין לו מספיק כוחות, לשיעורי התעמלות מבריז כל הזמן. וכאשר האחות בבית הספר בדקה לו לחץ דם, רצתה מגן דוד אדום להזמין. כשביקר את רופא המשפחה אמרו לו, שמעכשיו את התרופות נגד לחץ דם עד סוף חייו יצטרך לקבל. הילד שלנו התחיל לבכות. השכנים אמרו, שאנחנו מגזימים עם התגובה. להם הרי יש ילד שתחילה הרגיש צימאון נורא, בלי סוף רץ לשירותים, פוצע משהו- לא מתרפא זמן רב. עשו לו בדיקות ומצאו אצלו סכרת נעורים. עכשיו כל ימי חייו יצטרכו לו אינסולין להזריק. וגם לזה הם מצאו נחמה. אצל שכנים אחרים ילד סובל מדיכאון ולא פעם אחת ניסה להתאבד.

והילד שלנו בכל זאת למד, רכש מקצוע, התחתן אך מהר מאוד התחילו בעיות עם אשתו. הוא בא תמיד עייף, התרופות נגד לחץ דם גבוה משפיעות לרעה על כוח גברא. פתאום התחילו הכאבים בגב התחתון. צריך לשירותים לעיתים קרובות מדי ורק מעט שתן יוצא. הריח והצבע של השתן לא טובים בכלל. מתחת לעיניים עיגולים כהים, קרסוליים נפוחות מאוד. הלכנו לרופא, עשינו כל הבדיקות, והרופא אמר לנו דבר ממש נורא, שהכליות שלו כמעט לא עובדות וצריך לשלוח אותו לדיאליזה. כאן, מרוב צער התחיל לו דיכאון עמוק. לא רוצה לחיות, שום דבר יותר לא מעניין אותו. והרופא הטוב שלנו מרגיע אותו. היום, אומר, המדע מאוד התקדם. עוד מעט גם כליות, גם כבד וגם לב אפשר בהנדסה גנטית ליצר ולהשתיל. כך שלא כדאי לדאוג.
האם מוכרות לכם התמונות? אני חושבת, שכן. אך אפשר לגמרי אחרת.
אפשר לחיות במלוא כוחותיכם, להגיע ליעוד האמיתי שלכם, וליהנות מכל רגע בחיים שלכם עד זקנה מופלגת ואף לעזוב את העולם שלווי נפש. אך לפנות מהדרך הלא נכונה, צריך ככל שניתן מהר יותר. אולי בתור העובר בבטן אימו, ואולי כשרק מתכוונים ליצור את התינוק שלכם. ויש לנו דרך אחרת. הדרך הזאת – היא הומיאופתיה קלאסית.


(6) , 1/7/2008 03:51

אהבתי את המאמר

(5) אלינור ב-ש, 30/6/2008 17:44

חינוך - הכל כתוב בתורה

אני ממליצה בחום לכל הורה ולכל הורה לעתיד לבוא בעז"ה. על ספר נפלא שנקרא "אוצר חינוך הילדים" שכל כולו עצות והנהגות נפלאות המושתתות על אדני התורה הקדושה אשר נכתב ע"י כ"ק מוהרא"ש הידוע בכינויו ההולם את מידותיו- הצדיק מיבנאל. ספר זה מופץ במחיר סימלי ומצחיק (כעלות סינר או כוס שנשברה:)) בהצלחה.

(4) ויוי גלמן, ונצואלה, 30/6/2008 13:46

למספר 1

פלטי סלע, אני מסכימה איתך בכל מילה!!! אני אמא לשלוש בנות וסבתא לשתיים. כמו שאומרים היום - הייתי כבר בסרט הזה, ואני מסכימה שלא קל. אבל בלי שלושת הצעדים החשובים שהזכרת - קשה עוד יותר.
צריך לשלב את האהבה עם הכבוד לילד ועם החנוך לעצמאות ובסוף....התוצאות נהדרות! הורים חדשים, הורים צעירים, אל תתיאשו...יהיה בסדר!

(3) פלטי סלע, 30/6/2008 01:29

ילד חכם, הורים.......פחות

כמה צחקתי כשהעליתי בדמיוני את הילד המדהים ורק בן 3.5 וריחמתי על הוריו המתוסכלים ומתסכלים (את בנם).
הרי גערותיהם/צעקותיהם אינן מסתכמות רק ב"ד-נ-י-א-ל", אלא גם ב "כמה פעמים אמרתי לך.....וגו''".
מה שחסר לילד הזה - פרט לחום ההורי - הוא כבוד (אני מניח שאהבה הוא מקבל)והכוונה (עם גבולות חכמים) מצד ההורים. על ההורים לתעל את האנרגיות הבלתי נדלות של דניאל לכוונים הנכונים.
אם ביזמתו - וזה מדהים, ילד בן 3.5 - הוא לוקח כסא, מטפס עליו כדי לשטוף כלים, יש לשבח אותו, לעודד את מעשיו ולהראות לו בלווית חיוך וחיבוק ונשיקה, איך לעשות זאת נכון, ולא נורא אם נשברו, כאן כוס וכאן צלחת, גם לנו זה קורה לעתים ומדובר רק בכסף.
לסיכום: אם דניאל, וכל ילד אחר, יקבל מהוריו, מגיל יום, שלושה דברים חשובים, לא יצטרכו הוריו לדאוג לבגרותו. השלושה הם :
1. אהבה...וזה לא פשוט כפי שזה נשמע.
2. כבוד... וזה עוד יותר מורכב.
3. חינוך לעצמאות.....כנ"ל.

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub