לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




כשהברור מאליו כבר לא ברור מאליו

כשהברור מאליו כבר לא ברור מאליו

לפני שבוע ומשהו, שברתי את רגלי השמאלית בעת רכיבה על אופניים, ומאז הטריוויאלי כבר לא טריוויאלי והברור מאליו כבר לא ברור מאליו.

מאת יורם בינדר

לפני שבוע ומשהו, שברתי את רגלי השמאלית בעת רכיבה על אופניים. טעות של רגע יחד עם כשל טכני, וזו התוצאה.

לא שבר נוראי, ואפילו יצאתי בזול יחסית – אני לא צריך ניתוח אלא רק גבס למשך שישה שבועות, כשבשלושת השבועות הראשונים אסור לי לדרוך על הרגל. לעת עתה, אני מתהלך בעזרת קביים, ואפשר לחיות עם זה.

בדרך כלל אני לא מתלונן כשקשה לי, אבל הכאבים ברגל, ואי היכולת לתפקד בצורה נורמלית, הופכים את העניין למאוד לא נעים, עבור מי שאינו רגיל לדברים כאלה, ובנקודה זו אני מבקש להתמקד.

לכל אחד מאיתנו יש את שיגרת החיים שלו, את הדברים שברור לו שיעשה מדי יום. מדובר בדברים כל כך ברורים ומובנים מאליהם עד שאנו לא מייחסים כל חשיבות לעצם היכולת לעשות אותם.

אף פעם לא חשבתי כמה נחמד ללכת עם כוס הקפה שהכנתי מהמטבח למרפסת

אף פעם לא חשבתי כמה נחמד ללכת עם כוס הקפה שהכנתי מהמטבח למרפסת, להתיישב ולהתענג בשתייתו. עם קביים? זה בלתי אפשרי. מי חשב על דבר פעוט וטריוויאלי שכזה?

נצרכתי להגיע למרכז המסחרי באזור מגוריי כדי לקנות משהו. החנייה הייתה מלאה ונותרו מקומות חנייה בשולי מגרש החנייה, כמאה מטר מאזור החנויות. ההליכה עם הקביים, את המרחק מהרכב ועד לחנות בשמש הקופחת, הייתה תענוג מאוד מפוקפק. מתי בכלל העליתי בדעתי להודות על הזכות ללכת בקלות את המרחק הזה. הרי זה מובן מאליו שאני מסוגל.

מאז ומתמיד הקפדתי אני שלא לחנות בחניות השמורות לנכים, אך יש לי חבר שלא בדיוק "דופק חשבון". רק לדקה, מה הבעיה? הוא נוהג לומר כשהוא תופס את חניית הנכים. היום אני מבין עד כמה זה נורא לעשות מעשה שכל תכליתו היא חוסר התחשבות (חשיבה) בצרכים של אחרים והתמקדות בצרכים האישיים. ואני בסך הכל שברתי רגל, ובעוד מספר שבועות אחזור ללכת רגיל, בע"ה.

בסוף השבוע האחרון, שני בני אדם בישראל הלכו לעולמם בעת שרכבו על אופניים. אני לא רוצה חלילה ליצור את הרושם שרכיבה על אופניים היא דבר רע, אלא ברצוני להסב את תשומת הלב אל העובדה שדברים שנדמים כמובנים מאליהם, עשויים להתברר לנו כבלתי מובנים מאליהם לחלוטין. לאותם שני רוכבים ברור היה שיחזרו הביתה בשלום בתום הרכיבה, כפי שלי היה ברור שדבר לא יקרה לי, ובודאי לא שאשבור רגל.

עבורי, שבירת הרגל הינה אות וסימן לכך שעלי להתחשב ולחשוב ככל יכולתי על כל אפשרות, ולהשתדל לעשות הכל באופן הכי נכון והכי טוב, ככל האפשר על פי "הוראות היצרן", כדי שאכן אוכל לחזור הביתה בשלום. מסתבר שזה בכלל לא מובן מאליו.

מי ייתן שהכל יעבור לכולנו במדרכה ממול.

 

24/10/2010

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 5 תגובות ב-5 דיונים

(5) אנונימית, 24/10/2010 21:10

חזרתי מטיול אופניים.

....וקראתי את מה שכתבת. וכאן מתחיל השוני בצורת המחשבה. 20 שנה אני רוכבת, פה ושם נפלתי ונפצעתי קלות, אך לא היתה פעם אחת שלא הודיתי על שחזרתי בשלום. שום דבר לא מובן מאליו. אני תמיד זוכרת להודות, לאופניים, לעצמי, למלאך הטוב ששומר עלי. מאחלת לך רק בריאות! שמור על האופניים והם ישמרו עליך. המשך לרכב בקרוב.

(4) לינוי, 7/7/2007 17:33

מקסים!

מאמר נפלא,
יפה איך שאתה מפרש את הדברים!!!
אשריך!

(3) יהודית משה, 4/7/2007 12:11

קראתי את המאמר וזה גרם לי לכתוב בתקוה שתקרא!!!

אני קראתי את הכתבה שלך והתרגשתי משוםשגם אני נכה אבל לי זה לא יעבור לעולפ כי זה מלידה,ואני לא כועסת על אף אחד לומדת להתמודד עם המיגבלה באהבה משום שכל החיים שלנו זה נסיון שלפ!!!
אני לא מכירה אותך ומבקשת ממך לקבל את פציעתך באהבה כי ה"יתברך רוצה לעשות לך נסיון ולראות ריך אתה מתמודד כם המיגבלה שלך אז אל תיכעס תקבל זאת באהבה והתנחמות שזה דבר חולף!!!
יש מצבים יותר כואבים וחולי יותר קשה תגיד צודה לאל שזו פציעה קטנה וחולפת.
בתודה והערכה יהודית משה

(2) , 2/7/2007 07:21

מאמר מאוד יפה

(1) יעקב, 1/7/2007 05:26

רפואה שלימה

אתה נראה אדם חושב
אחד שלא לוקח את החיים כברור מאליו
שתזכה לצמוח רק מתוך עלייה ולא מתוך ייסורים

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub