לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




גשם גשם, בוא!

גשם גשם, בוא!

במקומות אחרים גשם הוא מטרד, אבל כאן בישראל אנחנו אוהבים לשמוח עם הגשם. מה מיוחד כל כך בגשם שלנו?

מאת מרדכי מירון

ז' בחשון- הוא היום בו מורה המסורת היהודית להתחיל בתפילות על הגשמים - אמנם, אם נפתחו ארובות השמיים והעניקו לכינרת כמה סנטימטרים חדשים קודם לכן כולם שמחים.

איזה יופי, נכון?

הגשם הראשון הוא תמיד משהו מיוחד. אפילו כשלמדתי בתיכון, קול הטיפות על הזגוגיות, עת נשמע לראשונה בסתיו, הזעיק את התלמידים כולם אל החלונות. המורים גילו הבנה, חייכו בעצמם, והרשו לחגוג את תחילת עונת הגשמים. והחגיגה לעולם לא הייתה נחלתם הבלעדית של תיכוניסטים המשתוקקים לצאת מהשגרה – קרייני חדשות גם הם נוהגים להודיע בקול חגיגי שגנרל חורף הואיל להגיע, והרי כמויות המשקעים שירדו בצפון, בדרום ובמרכז. הגשם הוא אייטם חדשותי כאן: באותם ימי סערה שבהם כמעט ומתרגש עלינו מבול קטן, עולה מפלס ההתלהבות באולפני החדשות, מזג האוויר פותח את המהדורה, ואנחנו מתבשרים חגיגית כי: "מייד נשוחח עם החזאי ונשמע מה צפוי לנו בימים הקרובים".

נורמלי? תלוי את מי שואלים.

בעולם המערבי תפיסת הגשם היא שלילית ברובה. הגשם הוא מטאפורה לעצב, בניגוד לשמש המייצגת שמחה ואושר. על המושג 'גשמי ברכה' לא שמעו שם, ושיר הילדים האנגלי הנפוץ ביותר בנושא הגשם מתחיל כך:

 

"גשם, גשם, לך מכאן,
חזור ביום אחר.
אנחנו רוצים לצאת החוצה ולשחק,
חזור ביום אחר".

 

אפשר להבין לליבם של ילדים שהגשם מפריע למשחקיהם הרגילים. אבל מעניין להשוות את השיר הזה לשירי ילדים ישראלים: "בואו עננים, הבו גשם לגנים." או: "שנינו יחד תחת מטריה אחת... כדאי לכם לחיות", "אני אוהב להירטב, באמת!" וגם: "ילדה אחת ומטריה אחת, יצאה בגשם לטיול נחמד." אף שיר לא מעז לצוות על הגשם: "לך מכאן!"

תייר שיבוא לגן ילדים ישראלי, יהיה משוכנע שאין עונה אהובה על ישראלים יותר מהחורף. וזו, כמובן, טעות מוחלטת.

תייר שיבוא לגן ילדים ישראלי בימי החורף וישמע את הילדים שרים עם הגננת, יהיה משוכנע שאין עונה אהובה על ישראלים יותר מהחורף. וזו, כמובן, טעות מוחלטת: רוב הישראלים מתענגים על הקיץ, עם האפשרות לבלות בחופי הים ובחיק הטבע. לא כולם נהנים ממזג אוויר קר - אבל כולם כמעט מקדמים בברכה את הגשמים. באירופה ובאמריקה החזאים עשויים לאמץ טון מתנצל כשהם מספרים על מערכת גשומה שמגיעה לאזור. בישראל אתם יכולים לצפות לקול צוהל כמעט שמבטיח צ'ופר מיוחד: גשמים בכל חלקי הארץ.

הסיבה לחינגאות הגשם שלנו נעוצה כמובן בצורך במשקע הזה. רוב העולם המערבי נהנה מעודפי מים נדיבים, מימות ואגמים של מים מתוקים שמספקים לתושבי אזורים אלו את כל המים הדרושים להם. הגשם הוא תוספת שאין בה נחיצות גדולה, ודאי לא בכמויות נדיבות כל כך. אם המים שמרטיבים אותך אינם מים שארצך זקוקה להם לשתיה ולניקיון, לחקלאות למיניה, קשה שלא לראות בהם מטרד.

אבל אצלנו? הקו האדום המפורסם הוא אחד מהסלבריטאים הידועים ביותר כאן. כל שינוי במצבו מוכרז לאומה בשמחה – או בדאגה. הכינרת היא הבייבי הלאומי שלנו, ומצב משק המים הישראלי הוא משהו שכל תלמיד בבית ספר יסודי לומד עליו. מי מאיתנו לא יודע לצטט ש: 'חבל על כל טיפה'? שלא להזכיר את כל התשדירים שהתנגנו לאינסוף ברדיו, מדריכים אותנו איך לשטוף כלים ואיך לרחוץ את המכונית. לפני כמה שנים גבר החשש ממחסור במים אחרי כמה שנות בצורת חלקית, וקריין התשדירים הרעים בקולו: "שהחורף לא יבלבל אותנו. חייבים לחסוך במים. חייבים".

עם שטיפת מוח כזו, פלא שאנחנו שמחים עם הגשם?

זה לא שהוא לא מפריע לפעמים. מי מאיתנו לא נקלע למטר בלתי צפוי ונרטב מכף רגל ועד ראש? והגשמים המוקדמים מריצים אותנו אל חנויות הבגדים והנעליים, רק כדי לגלות שהן עדיין מוכרות בגדי קיץ וסנדלים. מעילים? מגפיים? חכו קצת. לא ידענו שהחורף יקדים לבוא.

כשהתנ"ך מתאר את מעלות ארץ ישראל הוא לא מסתפק ב"ארץ זבת חלב ודבש" או "ארץ חיטה ושעורה גפן תאנה ורימון". הוא מזכיר גם: "ארץ הרים ובקעות, למטר השמיים תשתה מים". בארץ הזו אין מאגרי מים גדולים שמאפשרים לנו להחמיץ פנים לגשם, אנחנו החיים כאן, תלויים לגמרי בגשמים. שום דבר בארץ שלנו אינו מובן מאליו, גם לא מי השתייה שלנו. אנו זקוקים למטר השמיים – והמטר הזה הוא מענק ישיר משמיים.

המסורת היהודית מלמדת ששלושה מפתחות לא נמסרו בידי שליח, ואחד מהם הוא מפתח הגשמים. עובדה היא שעדיין אף מדען לא מצא דרך להמטיר מים משמיים: מספר שיטות מלאכותיות יכולות לסייע בהגברה מועטת של כמות הגשם, אבל אף שיטה לא יכולה לחלץ חבל ארץ מבצורת. אף אחד לא יודע לייצר עננים בשמי קיץ בהירים. אלפי שנים אחרי שקיבלנו את ארץ ישראל לנחלה, אנחנו עדיין תלויים כאן בגשמים, יכולים לקבל מים ישירות מא-לוהים – או בכלל לא.

ארץ ישראל היא ארץ מיוחדת בהרבה מובנים, וזהו אחד מהם. אנחנו לא יכולים לסמוך על אזור אגמים שיספק את צרכינו. אנחנו מביטים למעלה לבדוק את מצב העננים, מביטים למעלה ומתפללים.

התרוממות הרוח שהגשמים מביאים מוצדקת לחלוטין. מוצדק לשיר 'בואו עננים', לרוץ לחלונות עם הגשם הראשון, ולהפוך אותו לאייטם מרכזי בחדשות. לנו, החיים כאן, הגשם הוא לא דבר המובן מאליו. הוא מתנה משמיים שאי אפשר בלעדיה. גם אם קשה לתמרן בין השלוליות, לנו קל לזכור שהגשם הוא ברכה.

 

4/11/2006

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 1 תגובות ב-1 דיונים

(1) שלומית, 5/11/2006 09:29

גשם גשם בוא/לך

אנחנו שליחים בארה"ב ובדיוק השבוע כשנסעתי עם הילדים באוטו הקשבתי לדיסק שירי ילדים באנגלית ומה ששרו שם היה: "RAIN RAIN GO AWAY" ובדיוק אמרתי לבעלי שבישראל שרים: גשם גשם בוא: ופה את ההפך כי פה יש להם המון מים וכל הזמן יורד גשם (גם בקיץ).
כשלימדתי את התלמידים שלי על ז' בחשון ועל שאילת גשמים הם היו המומים שצריך לבקש גשמים, אצלם הגשם מהוה ממש מטרד מה גם שפה מתחילים לבקש על הגשמים רק ב4 בדצמבר

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub