יש בעולם שני סוגי אנשים: אלו שמחלקים את העולם לשני סוגי אנשים, ואלה שלא. הואיל ואני שייך לסוג הראשון, שמתי לב לכך שיש שתי קטגוריות: אלו שיש להם טלוויזיה בבית, ואלה שלא.
וכאן אני צריך להסביר משהו. זו באמת קטגוריה אחרת לגמרי בצורה משמעותית מאוד, מפני שאי אפשר להגדיר 'סוג' אחר של אנשים בהבדל שאין לו משמעות. אינו מן ההיגיון לחלק לשני סוגים, לדוגמא, את אלה שאיכפת להם ללבוש את שתי הגרביים דווקא כשהן מאותו צבע בדיוק ומתאימות זו לזו בצורה מושלמת, ואלה שלא. כי זה לא משנה בכלל, לכן זה לא 'סוג' בפני עצמו (אני, אגב, שייך בזה לסוג השני. אבל, כאמור, אין לזה משמעות).
המעניין הוא, מה גדול ההבדל בין שני הסוגים – בעלי הטלוויזיה, וחסרי המכשיר הנ"ל. סגנון חיים שונה לחלוטין נוצר בהתייחסות זו, ועד כדי כך שאין אלה מבינים כלל וכלל את אלה.
סגנון חיים שונה לחלוטין נוצר בהתייחסות זו. עד כדי כך שאין אלה מבינים את אלה
כשביקרו אותי בני דודים רחוקים ונכנסו לביתנו, השאלה הראשונה ששאלה הילדה שלהם כשהיא מתבוננת בסלון שלנו הייתה: איפה הטלוויזיה? הפליאה שלה צודקת הייתה. לא עלתה על דעתה כלל אפשרות שאולי המכשיר לא קיים בביתנו. מי שיש לו טלוויזיה בביתו, הנורמה היא שסגנון חייו סובב סביב למציאות הנ"ל.
כמה זמן ביום ממוצע, לדעתכם, מוקדש לצפייה? רבע שעה? די, זו היתה סתם בדיחה. לצערי, די גרועה. אך אין הצער מובע פה על חוסר חוש ההומור, אלא על עצם זה שהקדשת 15 דקות בלבד היא רק בדיחה. כי באמת הזמן האמיתי הוא ממוצע של כ-5 שעות, ובודאי מדובר על 3 שעות ומעלה בכל בית בו מככבת הטלוויזיה.
שעות, שעות, שעות.
ונא להבין במה מדובר. 5 שעות אינן רק יותר מ-20% מתוך 24 שעות של היום. אחרי שמורידים את השעות הנצרכות לשינה, לבית ספר ושיעורי בית, לאכילה ושאר צרכים, הרי שמדובר על השתלטות גמורה על כל שאר תפקודי החיים. תחשבו את האחוזים בעצמכם.
עם או בלי?
חבר שלי סיפר לי, שמישהו שאל אותו למה אין לו טלוויזיה בביתו. הוא השיב: האם אתה היית מעוניין שישהה מישהו בביתך וילמד את הילדים שלך כל מיני מידות מגונות והשקפות זרות, במשך כמה שעות בכל יום? "לא", השיב איש שיחו. ואותו החבר המשיך: האם היית מעוניין שיבוא מישהו לביתך וכל הזמן ינסה לשכנע אותך לקנות כל מיני מוצרים ומצרכים שאתה לא צריך? "גם זה לא", השיב השואל.
ואם כך, תמה והתפלא החבר, מדוע שתרצה בכלל טלוויזיה בביתך?
ואז הוא המשיך וסיפר שאשתו שהתה בתור לרופא השיניים, והשיחה בין הממתינות בתור נסובה אודות בעיות התנהגותיות מרובות המתעוררות להן בבתיהן, בעקבות מה שהילדים רואים כל היום טלוויזיה. הן התלוננו כי זה גורם לחוצפה, מביא עצלות, מפריע להתפתחות האישיות שלהם ועוד כל מיני דברים. אשתו של אותו החבר, שהחליטה להפוך משומעת פסיבית למשתתפת אקטיבית, התבטאה ואמרה בפשטות: "לנו אין טלוויזיה בבית". ופתאום השיחה נסובה על הפרימיטיביות שבאה לידי ביטוי במשפט הנ"ל: הייתכן בית מודרני בלי טלוויזיה?...
בעיות רבות
עצם הישיבה שעות כה מרובות, מזיקה היא לבריאות. השמנת יתר היא מחלה נפוצה מאד בקרב בני תרבות המערב, וחלק גדול יש לזקוף בזה לזכות (?) הטלוויזיה. שעות של חוסר פעילות גופנית אינן מוסיפות לשריפת קלוריות. מה גם, שבדרך כלל חוסר הפעילות עצמה מוסיפה עוד קלוריות, כי זהו זמן המיועד לנשנושים – ולא מדובר בגזירי גזר אורגני.
מה נשאר למורה המסכן לעשות, הרי לא יכול להתחרות בעולם של דיסני
יש בכך גם נזק עצום ליכולת ההצלחה בבית הספר. המורה, מוצלח ככל שיהיה, אינו יכול להיות מעניין כמו הדמויות הציוריות שהתכניות מציגות, ואחרי שילד התרגל לרף כה גבוה של ביצועים, אזי שיעורים בכיתה הם כבר משעממים, ומה נשאר למורה המסכן לעשות, הוא לא יכול להתחרות בעולם של דיסני.
גם פעילות חברתית מתבטלת, כי כל צופה נמצא בעולם פרטי משל עצמו. פיתוח היכולת החברתית של כל ילד תלויה בכך שהוא ישקיע זמן עם אחים וחברים, והטלוויזיה בולעת את הזמן הזה לגמרי.
הערכים שלומדים שם הם מהגרועים שבעולם. חוצפה ואלימות פתאום נכנסים לדמיון, וקשה לילד לחלק בין הדמיון למציאות ('ילד' לענייננו הוא עד גיל 80 בערך. אבל בגיל הרך – פי כמה וכמה בעייתי הדבר!). גילוי עריות הכרוך בשפיכות דמים נהפך לנורמה.
עשו נא סקר לעצמכם: מצד אחד הילדים שיש להם ערכים של כיבוד אב ואם, כבוד לבריות וסלידה מאלימות, ערכי משפחה וכו' ומצד שני ילדים שאין להם את אלה. האם לא תמצאו, שבטור הראשון יהיו יותר מאלה שאין להם טלוויזיה בביתם, ואילו בטור השני...
זמן למה שחשוב
קראתי בירחון אמריקאי, בטור של בדיחות משעשעות, סיפור על מישהו שבילה ערב נפלא יחד עם אשתו. הם דיברו ושוחחו, ישבו לאכול ביחד ארוחת ערב, הקדישו אחד לשניה את כל הזמן הפנוי, וכך זה היה למשך ערב אחד בלבד. מפני שלמחרת הגיע הטכנאי לתקן להם את הטלוויזיה שהתקלקלה...
זה היה בטור של בדיחות, ואני במקום לצחוק – בכיתי. בכיתי על העיוורון שלהם, עד כמה המכשיר הורס להם את החיים, והם אינם יכולים לראות זאת ולהתנתק מההתמכרות, ועד כדי שהם שמו את זה בטור של בדיחות! (אולי זה רק חוש ההומור הגרוע שלי? כבר פעם שנייה, באותו מאמר? לא לא, בבקשה. תסכימו אתי שזה לא מצחיק, זו טרגדיה!).
לפני כמה עשרות שנים, כתב סופר נוצרי אחד ספר חמוד. הספר בנוי ממכתבים שכתב שטן-בכיר לשטן-מתלמד (לצורך העניין, שטן הוא מלאך רע שתפקידו להכשיל בני אדם מלהגיע לייעודם בחיים). הבכיר מדריך את המתלמד ומנחה אותו כיצד להצליח במלאכתו, כיצד למנוע את הצלחת כוחות הטוב ולחזק את כוחות הרשע.
אתרום אני את חלקי. כמדומני, שאם היינו מוצאים צרור מכתבים שכזה, הייתה נכללת בו הרשימה הבאה:
"תלמד אותם להמציא את הטלוויזיה. תיתן להם להכניס בה כל מיני תכניות שישרתו את המטרה השטנית שלנו, והכי חשוב, תגרום להם לחשוב שזה טוב ומועיל. שיחשבו שזה מצרך חיוני שאי אפשר להסתדר בלעדיו. וגם, שמי שאין לו את זה הוא פרימיטיבי ומסכן. כשתגמור עם זה, תוכל לנוח, קח לך חופש לזמן בלתי מוגבל, מלאכתך כבר עשויה...".
* * *
מאמר בנושא קרוב: לחיות בלי טלוויזיה – לפני כחצי שנה נקטנו בצעד קיצוני – הוצאנו את הטלוויזיה מהבית, ומאז החיים שלנו טובים יותר. מה גרם לנו לעשות צעד כל כך קיצוני? למה החלטנו שהטלוויזיה מזיקה לנו?
_(hebrew).jpg "הסוד הוא שאין סוד")
_(hebrew).jpg "איך אתם מבקרים את עצמכם?")
(17) לאה קפלן, 30/11/2009
יש לי טלויזיה
יש לי טלויזיה ואני לא מסתכלת בה כמעט. מידי פעם אני פותחת לשמוע ולראות פנלים בנושאים מעניינים. בעלי רואה חצי שעה חדשות. וזהו. התחלתי בתלות מוחלטת ועכשיו היא באמת קופסא.
(16) , 28/11/2009
מצוין! !!!!!!
(15) משה, 27/11/2009
אני בעד הכנסת טלוויזיה!
מעצבן אותי שמי שיש לו טלויזיה מוגדר אדם רע. אני לומד עכשיו בישיבת הסדר, ולמרות הכל בעד להכניס טלוויזיה בבית שיהיה לי בעתיד כשאתחתן בעיתו ובזמנו. צריכים לעשות הגבלות, וזה תלוי מה רואים בטלוויזיה. כדורגל לדוגמא זה לא דבר רע.. זה פשוט מעליב איך שמתיחסים למי שיש לו טלויזיה!
(14) שירה, 27/11/2009
ההתמודדות עם המחשב והאינטרנט
גם לי אין טלביזיה בבית מאז שהקמתי את ביתי. אך לצערי ברה היא נכנסה לביתנו המדלת נאחורית בדמות מחשב. ההתמודדות עם הצפיה בסרטים למיניהם או משחקי מחשב הנמצאים למכביר באינטרנט, שווה לגמרי, אם לא יותר, להתמודדות עם הטלביזיה.. נכון, אין פרסומות כמו בטלביזיה, אך רבים מן התחלואים שהוזכרו במאמר חלים גם על המחשב. נקודה למחשבה.
(13) בת מלך, 26/11/2009
טלויזיה היא רק מכשיר
טלויזיה היא רק מכשיר. יש בה תכניות טובות ותכניות "רעות". זמן הצפיה זה דבר שצריך לשלוט עליו כמו כל דבר אחר, כמו אכילה וכל דבר לא מאוזן. לא צריך לפסול מכשיר אלקטרוני אוביקטיבי בגלל הדרך שבה משתמשים בו. הכותב הנכבד יכול ליצור תכניות טלויזיה בעלות תוכן ערכי ולשווק אותן אם הוא רוצה, במקום להחרים מכשיר שמעביר מידע ואינפורמציה ותו לא.