_(hebrew).jpg)
אני מלא ציפייה לקראת כל הזדמנות להגיע לכותל המערבי, אפילו רק "לקפוץ לביקור".
יש איזה רוגע מיוחד שחודר לפנימיות הלב, כשמילות התפילה נאמרות שם. נכון, שהמילים הן אותן מילים ממש כפי שאפשר לומר בכל מקום אחר. ונכון גם, שאפשר לומר אותן לאט לאט, ובהטעמה, ובהשתפכות הרגש, בכל זמן שיעלה על הלב, בדיוק כפי שאפשר בכותל.
ואף-על-פי-כן, האבנים הללו משדרות איזו הרגשה עילאית המרוממת ומעלה את הנשמה לפסגות אליהן אין היא מגיעה בשאר המקומות. אין לי הסבר הגיוני לזה, אבל ככה אני חש; ככה גם חשים עוד רבים וטובים, שמעידים שנוכח אותן אבנים – נמס לב האבן אשר בקרבם.
אבל יש גם זמן מיוחד בכותל עצמו (מומלץ לכל מי שיכול), ומי שהתנסה בזה, לא יהיה לו שום ספק לאיזה זמן אני מתכוון – ערב ליל שבת, זמן תפילת קבלת שבת.
יש כיפות שחורות וכיפות סרוגות, כובעים, שטריימלים, וכיפות נייר.
ליל שבת בכותל הוא זמן של שירה ושמחה לקראת כניסתה של שבת המלכה. מנינים, מנינים יש שם. אלה שרים ניגון ירושלמי שובה-לב עתיק, ואלה שרים ניגונים של הרב קרליבך הגורם להתלהבות סוחפת. יש כיפות שחורות וכיפות סרוגות, כובעים, שטריימלים וכיפות נייר. יש מנינים של ריקודים סוערים, ויש של נענוע הגוף בצורה איטית אפופת רזין. יש מקדימים ויש מאחרים, אלה מסיימים מעריב בעוד שאחרים – זה עתה מתחילים מנחה. הצד השוה שבכולם הוא, שכולם – כ-ו-ו-ו-ו-ל-ם – באו כדי להתרומם מספר טפחים מעל עולם החול והחולין, לקבל את פני שבת מלכתא מתוך רוב סילודין דקדושה ברזא דאחד.
המלאכים הממונים על קבלת התפילות של עם ישראל בכל תפוצותיהם – בודאי שמחים הם בתפילתם של יהודים בכל מקום ומקום. אך המלאכים שזכו להיות אלו המביאים לפני כסא הכבוד את ה'קבלת שבת' של מתפללי הכותל – ודאי זכו יותר מכל שאר דרי מעלה.
שום בלבול אינו נוצר בעקבות שינוי הנוסחאות, המנגינות והכיפות.
להיפך.
כולם מצטרפים יחד לבליל המשביח אחד את חברו, וכשם שבָלִיל זה ערב על אוזן השומעים שבין דרי מטה – כך ויותר מכך הוא ערב גם על דרי מעלה. השורות הנ"ל לא נכתבו כניסיון להעביר רשמים של חוויה רגשית, כי היא אינה נתפסת במילים כתובות. אבל מטרה אחרת יש: שמא יאמר לעצמו הקורא, שאכן כדאי לעשות מאמץ מיוחד ולהגיע פעם אל הכותל בזמן קבלת שבת, ולחוש בעצמו את החוויה המדוברת.
אך מחשבה אחת אני רוצה להוסיף לסיום: אולי יש בליל שבת איזה הד קלוש לשמחה שהיתה מפעמת במקום זה בזמן שהיו נאספים כל ישראל כאשר שמחת עולם על ראשם, בזמן שבית המקדש היה קיים...?
_(hebrew).gif "יום... אחר... יום...")
_(hebrew).jpg "הסוד הוא שאין סוד")
(2) גילה, 29/11/2006
מזכיר לי חויה עצומה שחוויתי בשבת הבר מצווה של בני
עד עתה הייתי זכיתי להיות פעם אחת בכותל בשבת, וזה היה בשבת בר המצווה של בני.
זכינו לחגוג את שבת הבר מצווה ברובע היהודי, עם בני המשפחה הקרובים.
את שבת הבר מצווה הזו אזכור כל חיי.
העוצמה של תפילה בכותל בשבת היא פשוט חויה מעולם אחר.
לאחר סעודת ערב שבת, הלכנו לכותל , התחושה היתה תחושה שונה מאד וכל כך לא מוסברת.
באותה שעה שהיינו שם היו מעט אנשים , היה שקט - ואוירה של קדושה עצומה.
התקרבתי לכותל בהתרגשות גדולה, התפללתי תפילה שמעולם לא חוויתי רגש של תפילה כזו עד אז.
הרגשתי קירבה כל כך גדולה לקב"ה .
קשה להסביר חויה מסוג זה שכן החויה עצמה יוצרת את ההשגה, אך אומר את זאת-
הרגשתי שכמו שנכנסים לצדיק ליחידות.
אתה והצדיק.
כך זכיתי להיות אצל הקב"ה ביחידות...
שבת בכותל...
(1) , 26/11/2006
זר לא יבין
מי שלא היה לא יכול להבין במה מדובר.
הייתי שם ביום שישי בלילה (אל תשאלו איך והגעתי ואיך חזרתי... :-) ) והיה מדהים.
איזו שמחה רוממות ואחדות. לחשוב שזה המקום הקדוש ביותר ליהודים ועדיין פתוח לכולם.
התעלות.