לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
  • פרשת השבוע: נח
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




לְחץ על 8!

לְחץ על 8!

על מענה קולי מעניין, ועל מה כדאי לבזבז את הזמן שלנו בחיים.

מאת

לפעמים מגיעים שינויים גדולים לעולם, כאלה הגורמים שינוי גדול באורח החיים. המצחיק כאן הוא שהאדם אפילו לא שם לב לזה, הוא מתרגל וחושב שככה היה מאז ומתמיד. האם חשבת פעם, לדוגמא, שלסבא שלך לא היה אינטרנט? ושכאשר היה ויכוח בין יפתח הגלעדי לבין מלך עמון (כמסופר בתנ''ך), הם לא דיברו זה עם זה בפלאפון? ושכאשר דוד התחבא במערה לא היה לו פנס עם בטריות, והוא לא הצליח לברוח אל המדבר עם סמארטפון צמוד כדי שלא יהיה משעמם? רשימת הדוגמאות ארוכה, כך שכדאי שניגש לנושא.

מאז שהמציאו מערכות טלפון משוכללות, נדרשים אנו להמתין על הקו כיון ש[מישהו שם, אני מקווה] עסוק בפניות קודמות.

ממתינים.

ולפעמים ממתינים די הרבה, וכי יש ברירה?

אז אספר לכם על מענה קולי מעניין, שיקבל את תשומת הלב של המאמר הנוכחי.

"אם אתה כבר ממתין יותר מחמש דקות לתשובה, לחץ על 8"

באותו המענה, הקול האלקטרוני מודיע: "אם אתה כבר ממתין יותר מחמש דקות לתשובה, לחץ על 8". נשמע מבטיח; אך הקשב הלאה, להמשך ההודעה הקולית: "פעולה זו לא תעזור לך לקבל תשובה מהירה יותר, אלא תיתן לך משהו לעשות בזמן שאתה ממתין..."

לא יודע, הסוף הזה כבר הוציא קצת את החשק. מה יצא לי מללחוץ על 8? זה אפילו לא מספר חביב עלי, אבל זו בדיוק הנקודה כאן. אנשים לא אוהבים "לעשות כלום". להמתין על הקו זה "לעשות כלום". שום דבר, שום כלום. בזבוז גמור.

אבל ללחוץ על מספר 8 זה גם כלום, אז מצחיק שמציעים את זה בכלל. את מי זה מעניין? למי ההודעה עוזרת?

הנקודה היא, שחלק מהמהות של בן-האדם היא לעשות משהו, לא סתם להמתין באפס מעשה על הקו, לא להיות מושבת. הבטלה היא מדכאת ומתסכלת, כי היא סותרת את המהות האנושית.

יש לנו גם צורך לעשות משהו חשוב, משהו משמעותי. לא רק ללחוץ 8. לא לסכם את החיים בכך שיש לנו אוסף בולים מוצלח, או שרכשנו מיומנות בפתירת תשבצים או במשחק זה או אחר.

משהו משמעותי באמת, משהו שיש לו ערך אמיתי.

משהו ששווה לחיות למענו!

השינויים בעולם שהוזכרו לעיל, הפיתוחים הטכנולוגיים האדירים, מביאים אל פיתחנו עיסוקים שונים שאמנם הם משעשעים קמעא, אבל אינם מוסיפים משמעות לחיים. אני מאמין שכל אחד יוכל למצוא דוגמאות לרוב. ולפעמים בכלל לא שמים לב לשינוי, ולכמות הזמן ואיכות ההתעסקות שגוררת אותנו, ופשוט נכנסים למסלול חיים חדש שאינו מספק את הצורך האמיתי, שהוא – עשיה בעלת משמעות אמיתית.

אם נוכל לשים לב לדבר, למצוא לעצמנו עיסוקים לזמנים ה"שרופים", דרך להעביר את ההמתנה למענה טלפוני/ לרופא/ לרמזור וכו', אבל בדברים בעלי משמעות, עיסוקים עם תוכן, כל החיים שלנו יהיו משמעותיים ומספקים יותר.

זה הזמן ללחוץ על 8!

 

26/11/2005

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 2 תגובות ב-2 דיונים

(2) יעל, 4/12/2005 02:12

מסכימה , ורצה להוסיף..

פעם למדתי שתהליך של משהו חשוב כמעט כמו התוצר הסופי.
למשל- הדרך להגיע אל התשובה [למשל במתמטיקה] היא חשובה כמעט כמו התשובה.
יש חשיבות וענין בתהליכים שנעשים לאורך זמן, הם נקלטים טוב יותר, תופסים אחיזה במוחנו. מתבשלים טוב יותר. גם מזון כשהוא מתבשל לאט - המיצים נספגים טוב יותר, הארומה ריחנית יותר.
חשבתי על זה כשאני צופה כך בתהליכים שקרו במאה העשרים. מה קרה בעצם? קיצרו לנו את התהליכים. עכשיו הכל מהיר יותר קצר יותר. יש טלפון יש פלאפון , יש מכוניות , מטוסים, מכונות כביסה מייבשי כביסה. לכאורה , אמור היה להישאר לנו פנאי לעשות דברים אחרים.
אבל לא.
באותו הזמן שנשאר לנו אנחנו מעמיסים עוד דבר ועוד עבודה. וכך התועלת שהיינו אמורים לקבל מההמצאות החשובות הללו נעלמת. בדור הזה יותר מתמיד המילה : אין לי זמן - נאמרת . למרות הדרכים לקצר בזמן - אין לנו זמן. ולמה? לאן אנחנו רצים? הרי עד שאנחנו מספיקים לעשות את כל המטלות [האינסופיות] שקיבלנו על עצמינו מגיע כבר ערב ואנחנו סחוטים ועייפים רק כדי לישון לקום לבוקר נוסף של פעילויות כאלה. סופי השבוע כבר אינם מספיקים כדי למלא מצברים כי יום העבודה שלנו כבר מזמן אינו בן 8 שעות. אנחנו חסרים שעות שינה, ומטלות הבית נדחות ללא הפסק.
ומה אנחנו מבקשים לצבור ? כסף? הרי בסופו של תהליך כזה אנחנו עלולים להשתמש בו לצרכי בריאות.
ועוד דבר: אנחנו דור של מזון מהיר, דור החד פעמי והטיטולים, דור שבו משליכים לפח המון דברים שסבתותינו לא היו חולמות: בגדים, נעליים, כלים, צעצועים.
אין ערך לחפץ. פעם היינו אוספים דברים. בתור ילדה היו לי אוספים של בולים, מעטפות, מפיות נייר. היה לזה ערך. והיה ערך לתהליך עצמו. אם מישהו למשל היה נותן לי מאה בולים או מאה מפיות ביום אחד כבר לא היה ערך לכל האוסף. וזו כוונתי לתהליך איטי. יש טעם גם בתהליך.
היום- בגלל הזילות שיש בחפצים אנחנו משליכים את זה גם על דברים חשובים יותר: מחליפים מכונית, בית וגם נפרדים מבני זוג
ברגע שמשהו קורס במקום לעבוד על זה יותר.
היום כבר אין סנדלרים, או מתקני גרביים. הכל מוחלף. בר חלוף.
חבל.

(1) ruth, 29/11/2005 04:38

בזבוז זמן

שלום!
אודה על האמת,אף פעם לא עצרתי לחשוב על כך.זהו בהחלט חומר למחשבה,ויש להניח שהמאמר הזה לא ירפה ממני.ומפאת חשיבותו יש,לדעתי,לשוב ולדוש בו עד שיתפוס מקום במחשבותינו. ותבואו על הברכה! רות.

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub