לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
  • פרשת השבוע: נח
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




התשוקה לחיות

התשוקה לחיות

אם נתמקד במה שיש (ולא במה שאין), בעצמינו (ולא בהשוואה למישהו אחר) ובטוב (ולא ברע), נראה שחיינו ישתנו מן הקצה אל הקצה.

מאת

מדוע אנשים כה רבים בינינו מהלכים עגמומיים, ללא שמחת חיים, עושים מה שהם צריכים לעשות אך ורק משום שהם צריכים לעשות זאת ולא מתוך התלהבות ושמחה?

שמחה מעניקה לנו אנרגיה, חיות, אקטיביות, רצון להתנסות במגוון נסיונות וגילויים, דילוג מעל קשיים וקונפליקטים והתמקדות בטוב וביש, וכמו במעגל קסמים ככל שאנו עושים יותר, מתנסים יותר, מצליחים יותר, נהנים יותר מהתוצאות, כך גם  האנרגטיות והתשוקה והציפיה לבאות להמשיך בדרך זו הולכת וגוברת.

אך גם ההפך הוא הנכון: עגמומיות מובילה אותנו לפסיביות, להסתגרות, להימנעות מעשייה והתנסות. ואם אין עשייה והתנסות, יש פחות חוויות של הצלחה ויותר תחושות של כשלון, חוסר מסוגלות ויכולת, חוסר ערך ובטחון עצמי. וכמו כדור שלג הדברים הולכים ומתגלגלים. מבלי לשים לב, האדם צובר "הוכחות" לכך שחייו אינם שווים, שאחרים הרבה יותר ראויים ממנו. שהוא אינו מסוגל, שאין לו כוחות ויכולות וכמו נבואה שמגשימה את עצמה אותו אדם אכן יווכח כי אחרים יצליחו יותר ממנו, יהיו שמחים יותר ממנו, נאהבים יותר ממנו, ותשוקת החיים שלו תלך ותדעך.

בעבודתי בקליניקה אני מזהה בקלות שאופטימיות נצמדת כמעט באופן אוטומטי לאקטיביות, ופסימיות נצמדת די בתדירות לפסיביות. פתיחות מחשבתית נצמדת לגמישות, וקבעון מחשבתי לקיפאון.

אין מחקר אחד ודאי ומוחלט המאשר האם שמחה היא דבר גנטי או סביבתי, ובוודאי שנוכל לזהות שיש ילדים שנולדו עם טמפרמנט סוער, תינוק שבוכה הרבה, עצבני ונרגן ובמהלך החיים הפך לילד מלא שמחת חיים ואנרגיה, ולהפך; ילדים שנולדו עם טמפרמנט נוח, רגועים, חייכנים ושלווים, שבשלב כל שהוא בחייהם הפכו לאנשים עצובים, חרדתיים, פסימיים ופסיביים. כאלו ששמחת החיים ניטלה מהם. חלק משינוי זה כרוך לעיתים בנסיבות חיים כגון גירושי ההורים, מעברים מרובים בין דירות-ערים-ארצות, מוות, טראומות ועוד, אולם לא תמיד הדברים כל כך חד משמעיים.

בעבודתי אני פוגשת אנשים שהוריהם חוו זוגיות מאושרת, מעולם לא נאלצו לעבור דירה או עיר, הצליחו בבית ספר, בצה"ל ובאוניברסיטה, התחתנו עם בן זוג מוצלח, ילדו ילדים ועדיין – שמחת החיים והתשוקה לחיות מהם ואילך. הם יחיו, ללא ספק, אך לא יהיו מסופקים. הם יגדלו ילדים, ללא ספק, אך ללא תחושת ייעוד, הם יהיו בני זוג, ללא ספק, אך ללא תשוקת חיים.

אחת מהתמונות העולות לנגד עיני בעבודה עם אנשים כבויים היא ההשוואות הרבות שהם עושים בינם לבין אחרים. השוואות לא הוגנות, השוואות על פי מדדים שבהם תמיד, אבל תמיד, האחר "ייקח אותם בסיבוב".  לו היו שמים בתוך אותם גליונות אקסל מדומיינים עם פרמטרים אחרים, "טבלת ההשוואות" היתה מתהפכת לטובתם והם היו מרגישים נפלא בין חבריהם.

אך הרבה פעמים אותם אנשים מיואשים ועגמומיים כלל לא רואים את כל הטוב הנמצא בתוכם. הם לכאורה "נטולי זהות", ריקים מתוכן, לא יודעים מיהם ומה שווים וערכם. הם מייחסים את כל היהלומים הנדירים שבתוכם לנסיבות או למקרה. כששאלתי אשה נפלאה מה "יש" בה היא משכה בכתפיה, הסבה עיניה לרצפה, ואמרה לי בבושת פנים: "כלום".  הבטתי בה בפליאה: ומה עם מה שאמרת לי רק לפני כמה דקות כי את ובן זוגך מתקשרים נפלא? והסיפור שסיפרת לי על הילד בצהרון שאף אחד לא הצליח להרגיע אותו כשנכנס לפאניקה בגלל מעשה כלשהו ורק את הצלחת להרגיע אותו ולהובילו לחוף מבטחים? והיצירות המדהימות הללו שאת כל פעם מביאה להראות לי?

אני ראיתי את הפרדוקס, אך היא עדיין לא הבינה מה אני רוצה ממנה. אני ראיתי לפני אשה שיש בה את היכולת הפנימית ליצור תקשורת מופלאה עם בני זוג. יש לה גמישות מחשבתית כיצד לגשת לילד בטראומה ולהרגיע אותו. יש לה יכולות יצירה מדהימות. אך אלו רק דוגמאות קטנות לכל מה שאני יודעת עליה, והיא "לא יודעת על עצמה". מבחינתה כל אלו קשורים לנסיבות או לאחר. רק בעבודה איטית יכולתי ללמד אותה להכיר במערת הקסמים הסודית שקיימת בנפשה שם נמצאים כל אוצרותיה, שלא משנה לאיזה עיר או ארץ תעבור, באיזה עבודה שתהיה ובאיזה מערכת יחסים בה תבחר – זהו האוצר שלה, ורק שלה, והיא תביא אותו עמה באשר תהיה.

אם יש בך נדיבות – היא קודם שלך. אז תן אותה קודם כל לעצמך! היה נדיב לעצמך ועם עצמך. אם יש בך יכולת תקשורת – תתקשר קודם כל עם עצמך! תתחבר לעצמך ולכל אוצרותיך, פקח את עיניך ופתח את פיך להגיד "וואו" גדול ו"תודה" על הכל, דבר קודם כל עם עצמך! אם יש בך גמישות מחשבתית, גלה אותה קודם כל כלפי עצמך! רצית דרך אחת והיא נחסמה לך – מה אפשר לעשות כעת? היה כמו WAZE, חשב מסלול חדש שנכון לך וטוב לך! פתח את הראש שלך גם (ובעיקר) כשזה נוגע לעניינים שלך ולא רק למה שקשור לאחר!

מבלי יכולת לראות את כל הטוב שבתוכנו, או לחשוב בטעות שיכולת מסוימת מתעוררת רק בתוך קשר או במצב חיצוני אחר, אנו לא מסוגלים להעניק לעצמנו את כל המתנות המדהימות הללו שקיימות בתוכנו ואנו מרגישים מרוקנים ואבודים. גם לא נוכל לראות כך את הטוב שמסביבנו. במקום להיות מאושרים ושמחים עם מה שיש אנו עצובים על מה שאין.

אדם רווק רוצה להתחתן, והנשוי רוצה להיפרד, או לפחות לזכות מדי פעם באיזה חופשה מחיי הנישואין.. זה שאין לו פרי בטן משתוקק כל כך לילדים, ואלו שבורכו בילדים רק מחכים ליום שאלו יפרשו כנפים על מנת שיוכלו לשוב ולזכות שוב בשקט ובשלווה. אלו שעובדים מקנאים באלו שכרגע נמצאים בחופשה, ואלו שבחופשה לעיתים רק כמהים לחזור לשגרה ולעבודה... מה שיש הוא מה שיש כרגע, והוא הטוב ביותר שהאל רצה שיהיה לנו עכשיו! אם אנחנו יכולים לחיות את הפילוסופיה הפשוטה הזו, חיינו משתנים לחלוטין, כיוון שאנו באותו רגע מפסיקים להשוות עצמנו לאחרים ומפסיקים לחיות בעבר או בעתיד. 1. אנו מתמקדים ביש. 2.  אנו מתמקדים בעצמנו. 3. אנו מתמקדים בטוב.

בואו נחשוב על כל רגע נתון כמתנה שאינה מובנת מאליה, שלא כל אחד זוכה לה.

הבחירה לראות קודם כל את הטוב שקיים בתוכנו, ולהודות על כל המתנות שקיבלנו מסביבנו, היא ההתחלה של הבחירה בחיים. הבחירה להתמקד ב"יש" ולא ב"אין", הבחירה להפסיק לעשות השוואות לאחר, הבחירה להסתכל בהווה, ולא על העבר או על העתיד, מקלה על חיינו; רבנו אברהם אבן עזרא אמר פעם בצורה תמציתית להפליא: "העבר אין, העתיד עדיין, וההווה כהרף עין. אם כן, דאגה מנין?"  התמקדות ברגע הזה, על מה שיש עכשיו, מה שניתן לעשות עכשיו ואולי עוד רגע כבר יחלוף, מעניקה משמעות לחיינו. לכל רגע ורגע יש משמעות משלו ובידינו זכות הבחירה האם לקחתו כאוצר יקר וליהנות ממנו או לראות בו עוד צעד כבד וקשה במסע חיינו שאנו חייבים ונאלצים לעבור על מנת להגיע לקו הסיום.

אולי הניסיון הגדול ביותר של האדם, כפי שניתן לראות בפרשת "לך-לך", היא הידיעה שהיעד שלנו לא תמיד ידוע, הייעוד לא ברור, ואי ודאות גדולה מרחפת תדיר מעל ראשו של האדם ("חיי עולם", עדין שטיינזלץ, פרשת לך לך). חלק גדול מהחמצת השמחה היא ההתמקדות ביעד הלא ידוע במקום התמקדות בדרך, בכל שלב שאנו עוברים במסע החיים, בכל רגע ורגע נתון.

פסיכיאטר יהודי ידוע, ארנסט בקר, כתב פעם יצירה מצוינת שנקראה "הכחשת המוות", שבה הוא מתאר את המנגנון האנושי שמאפשר לנו לחיות חיים של שמחה מתמדת שמקרבת אותנו לבורא. החיים מתוך מודעות שהנשמה שלנו נצחית, מאפשרת לנו להתמודד עם החיים והמוות מתוך תודעת מציאות שונה לחלוטין ולשמוח בכל רגע ורגע שניתן לנו כאן על פני האדמה.

ויקטור פרנקל בספרו האלמותי "האדם מחפש משמעות" טוען כי אדם שחי ללא תחושת משמעות וייעוד חייו אינם חיים. אך המשמעות והייעוד לא בהכרח נמצאים בעשייה גשמית, גלובלית, פוליטית או חברתית. המשמעות יכולה להיות לגמרי פרטית ופנימית שלנו עם עצמנו; המשמעות קיימת קודם כל בתוכי! כל האוצרות שנולדתי עמם או שפיתחתי והתאמנתי וסיגלתי ורכשתי במשך השנים. לעיתים אעניק אותם לעצמי ולעיתים אעניק אותם לזולת, אך הידיעה, ההכרה הברורה שאני לא נבוב וחלול ככלי ריק, אלא כלי מלא ועשיר כבר מעניקה משמעות לחיי. דמיינו לעצמכם אדם שיודע שיש בתוכו מערה מלאה אוצרות? איך לא יהיה שמח? איך לא ירצה יום יום לחזור אל תוך המערה ולהשתמש שוב ושוב בכל המתנות הנמצאות בה, ליהנות ממנה, לשמוח שהיא קיימת, להעניק לעצמו את החמלה, הנדיבות, התקשורת, השלווה, הנתינה היכולת ללמוד וכל שאר היכולות שהאל העניק לו? לפני שאנו מעניקים את כל המתנות הללו לאחרים, עלינו להכיר בהם, לראות את המשמעות הרבה שיש בהם עבורנו, לשמוח בהם ואז נוכל להעניק מהם לעצמנו ולסובבינו ולחיות את חיינו בכל רגע מתוך תחושת משמעות ושמחה.

לעורר את התשוקה לחיים זו לא משימה לקוסמים. אם חפצי חיים אנו – עלינו להתחיל לעבוד על כך. זהו שינוי מחשבתי תודעתי עמוק, שמשפיע על רגשותינו והתנהגותנו. כמו ההחלטה להירשם למכון כושר, גם כאן אנו נכנסים לאימון, הפעם של המוח שלנו, שהוא כידוע האיבר האלסטי ביותר בגופנו. אנו מתרגלים חשיבה אחרת, מודעות אחרת לכל מה שקיים בנו. הסטת המחשבות מהשלילי לחיובי, מהאין ליש, מפסימיות לאופטימיות ומפסיביות לאקטיביות. מתחושת ריק וחלל פנימי וגדול לחוויה של יהלום גדול וזוהר שממלא את כל תוכי ואישיותי. יהלום שישמש כעת כדלק אין סופי לתשוקה לחיים מלאי עשייה ומשמעות לכל רגע ורגע מעתה ועד עולם! 

14/11/2016

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 1 תגובות ב-1 דיונים

(1) יהודי, 17/11/2016 13:41

כותבת יפה מאוד! מעורר השראה וחשיבה!

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub