אינני מנוי על אף עיתון, לא בעבר ו(כך אני מקוה) גם לא בעתיד. די לי בהצצה חטופה בעיתון של השכנים, ברשותם כמובן, לראות מהן הכותרות, מה קורה בארץ ובעולם. ואגב, אני זוכה גם לראות פרסומות חשובות, להתוודע למבצעים הלוהטים שהמפרסמים דואגים שיופיעו בחזית העיתון, בדף השער בו כולם מסתכלים. ואגב כך, אני גם רואה באותו דף, את רשימת המאורסים מאתמול בלילה. שאת רובם כמובן אינני מכיר.

כי זהו אחד המדורים שמופיעים בעיתונות החרדית, בדף השער – מדור המאורסים.

מהי המטרה של מדור זה? לא קשה לענות, המטרה ברורה. כשבחור ובחורה מתארסים, הם רוצים ליידע את קרוביהם ומכריהם, לשתף את כולם בשמחה. וכיצד יעשו זאת, אם לא על ידי המדור הנזכר? לפיכך נוכל להסיק, שתפקיד נעלה משמש מדור זה, בפרסום ה'מזל טובים', כאמור.

וכל זה נכון, שריר וקיים.

אך נראה לי שיש לתפקידו של מדור זה מבט נוסף, שאני רוצה להציע כאן. ולא שזו כוונתם של העורכים, ואולי אפילו כוונה שלא נמצאת בתודעתם של הקוראים. אך עם כל זה, מדובר בדבר נעלה, חשוב מאין כמוהו, במסגרת חדשות היום.

החדשות הן תמיד רעות. זו המציאות.

לא משום שאני אדם פסימי. אלא משום שדברים טובים אינם 'חדשות'. כשהכל דופק כמו שצריך, אין כותרות. לעולם לא תראה בעיתון פרסום על כך שהשמש שוב זרחה, או שמליוני בני אדם קיבלו את הנשמה שלהם בחזרה בבוקר, אחרי שהלכו לישון בערב. אדם שעמד בנסיון ולא גנב, לא יגיע לעיתון.

חדשות מטבען מתמקדות בדברים רעים:

רעידת אדמה שגרמה להרוגים רבים.

תאונה.

מלחמה.

מתח בממשלה. חבר כנסת אחד אמר על חבר כנסת אחר (ממפלגה אחרת, תמיד), שהוא האדם הכי גרוע ובלתי מתאים לתפקידו מאז ייסוד המדינה.

נשיא ארצות הברית וראש ממשלת ישראל התנגחו זה בזה.

כל מי שהתמודד מול ניסיון לגנוב ולא עמד בו, ואכן גנב – ונתפס. זה כותרת בעיתון. והפרנציפ ברור.

הבעיה היא שזה יוצר אוירה, כאילו הכל רע, רע, רע. צרות וייסורים, טרגדיות ובעיות, אנשים שלא מצליחים לכבוש את יצרם. זה מספיק בהחלט כדי להכניס את האדם לדכאון.

האמנם כך?

האם באמת נכון הדבר, שכנראה מחר השמים עומדים לקרוס ולהחזיר את העולם לתוהו ובוהו, כפי הרושם המשתמע? האם אין מקום לקרן שמש בקצה המנהרה, לתקוה, לבשורה, למעט מידע חיובי שיבוא ויבקע את דרכו בין כל ערימות השלילי הנולדות מדי יום?

אההה, לשם כך יש את מדור המאורסים!

אל תשכחו, שלא הכל רע. הנה תראו, עם ישראל חי את חייו וממשיך את שושלת הנצח שלנו. כל זוג הוא עוד נדבך של בנין חורבות ירושלים. כל זוג הוא חוליה נוספת בשרשרת המפוארת שלנו. כל מודעת אירוסין היא סיבה לשמחה וריקודים. גם אם אינני מכיר אותם אישית. כי אני שמח בשמחתם, ודאי. החתן והכלה הנרגשים, ההורים, החברים והמכרים.

וגם כי שמח אני בשמחת העם כולו. כי בשורה טובה ומרעננת היא לעם ישראל, שאנחנו ממשיכים את חיינו. ולא רק 'סוחבים' וממשיכים, אלא ממשיכים בשמחה, בתנופת בנייה, ביצירת בתים, בהמשך המסורת הלאה, בזריעת נקודות אור נוספות, עוד ועוד ועוד.

לא שזו כוונת העורכים של העיתון, כאמור. וגם הקוראים לא בהכרח קולטים שזהו מסר הזורח מן דף השער. אבל זו האמת, האמת המשמחת של דף השער של העיתון. אחרי הכל, אחרי כל מה שהכותרות מבשרות, סוף סוף יש גם התגברות של אור, של המשכיות, של תקוה.

בעיני, זו ממש התגשמותה של הנבואה, אותה הבטיח לנו הנביא, ואנחנו זוכים לראות את קיומה בעינינו. כבר לפני אלפי שנה נאמרו הדברים: "עוד ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים, קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה...".

נאחל לכולנו עוד הרבה שמחות!