לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




המלחמה ביאוש

המלחמה ביאוש

תמיד צריך לחשוב על המטרה העיקרית, שהיא שקולה יותר מכל השיקולים.

מאת

שמעתם פעם על יאוש ועל דכאון?

אין דבר גרוע מהרגשות האלה. הם פשוט משביתים את היכולת של האדם לפעול ולעשות.

בכל קנה מידה – זה הרסני!

ר' ירוחם זצ''ל (המשגיח המפורסם של ישיבת מיר לפני מלחמת העולם), היה חוזר ואומר לתלמידיו שוב ושוב, שגרוע ביותר כאשר אדם אינו מודע לחסרונותיו, כי כך הוא לא יודע מה לתקן. אבל גרוע פי עשר כשהוא אינו מודע למעלותיו – שכך הוא אפילו אינו יודע באיזה נשק הוא ישתמש ב'מלחמה' שלו נגד היצר הרע!

נצטרך לקחת צעד ענקי אחורה, ולהבין מה קורה כאן.

להבין מי נגד מי, ולמה. הדבר עמוק, אבל שווה.

 

***

לפני שנות דור, היה סרט מפורסם מאד בשם "עשרת הדברות" (The Ten Commandments). חבר שלי אמר לי שהוא ראה את הסרט, אבל הספר היה טוב יותר (נ.ב. מקוה שתפסתם שזאת בדיחה...).

אני רוצה להציג כאן קטע קטן מתוך הסרט.

הדבר התרחש כאשר "מוזס" היה נסיך בארמון של פרעה. מובן ש"מוזס" הוא השם הלועזי של משה רבינו, ואני כותב כאן "מוזס" כי מדובר בקטע שאין לו מקור בתורה, אלא הוא פרי דמיונו של הבמאי. גם זה טוב, לענייננו.

מוזס ארגן יום אחד של מנוחה לעבדים העבריים – בשבת הם אינם עובדים (לנקודה זו דוקא יש בסיס במקורות!). אולם היה שם נסיך נוסף, "רעמסס" שמו (הוא זה שמלך אחרי שנות דור ה"פרעה" ונגדו נעשו כל ניסי יציאת מצרים), שכעס על כך.

ובסרט נערך ביניהם ויכוח – פרעה יושב על כסאו, רעמסס מתקיף שזה רעיון נורא לתת לעבדים יום מנוחה, משה עומד נגדו וטוען בכל תוקף שזה משתלם, וברקע נראים עבדים עבריים הסובלים במלאכת הפרך שלהם.

רעמסס לקח מאזניים, הגדיר צד חיובי וצד שלילי, ולפניו היו מונחות משקולות קטנות.

"מחד גיסא, כשהעבדים נחים יום אחד בשבוע, הם מייצרים יותר לבנים". משקולת לצד החיוב.

"מאידך גיסא, אתה עוזר לאויבים שלנו". משקולת לצד שלילי. "אתה גם נותן להם זמן לחשוב על מרד". עוד משקולת לצד שלילי.

וכך הוא המשיך בטענות לחיוב ולשלילה, ובכל טענה הוסיף משקולת לצד ההולם. כשסיים, היו יותר משקולות בצד השלילי, ולשם נטו המאזניים.

הגיע תורו של מוזס להשיב. הוא הרים בידו לבנה.

"אתה יודע מה?" הוא אמר, "כשהעבדים נחים יום אחד, הם מייצרים יותר לבנים!". מוזס הניח את הלבנה בצד החיובי, דבר שהיטה כמובן את הכף בצורה נחרצת, כי היא כבדה בהרבה מכל המשקולות הקטנות שהיו שם.

מהו המסר של מוזס כאן?

-לא כל השיקולים הם בעלי משקל שוה. יש כאלה ששוים יותר, חשובים יותר, בעלי משקל כבד יותר. כשמגיעים לדבר בסיסי, שאר השיקולים חסרי ערך לעומתו.

עד כאן נאום מוזס, ומכאן, לעניננו.

 

***

הצורך הבסיסי ביותר שלנו, הוא הרצון.

השאיפה.

ההשראה.

מי שחדור ברצון ומוטיבציה להצליח, בסופו של דבר יצליח. וגם אם ייכשל בדרך. זהו המתכון, בהא הידיעה, להצלחה בכל תחום.

זה לא עוד תבלין שמוסיפים למתכון להצלחה. זהו העיקר, והכל נמשך אחריו.

ולכן יצר הרע כל כך שמח כשאדם שרוי בדכאון. בזה הוא יכול לסמן לעצמו ''וי'', נצחון מושלם. כי אדם מדוכא לא יגיע לשום מקום, לא יעשה כלום. הוא גמור.

 

***

כאן אנחנו מגיעים לאבחנה ייחודית.

בדרך רגילה, כשאדם נלחם ביצר הרע שלו, המלחמה היא ברורה. יודעים מי נגד מי.

כשאדם נכשל באיזה ניסיון, לא עומד בפיתוי, הוא מרגיש דכאון. הוא חושב שהדכאון הוא חיובי ורצוי – אולי זהו חלק מתהליך ה'חרטה' והיגון שצריך כדי להיטהר לגמרי, או משהו על זה הדרך.

אבל אולי הוא לא יודע ש'חרטה' היא דבר חיובי רק כאשר היא מדרבנת להוסיף עוד מאמצים בכיוון החיובי. ברגע שהחרטה גורמת לו להגביל את ההשתדלות, למעט את המאמצים, הרי זה שלילי. היא הפסיקה להיות כלי חיובי ורצוי; והחליף צדדים להיות דבר שלילי ומזיק!

יש כאן ערמומיות מיוחדת של היצר הרע. הוא מבלבל אותנו, ומראה את עצמו כאילו הוא לצדנו, כשבאמת הוא משתמש בנשק רק לצרכיו המרושעים!

 

***

שורה תחתונה; הבה נהיה חכמים יותר.

הבה נדע ונשנן שהדכאון לעולם אינו כלי יעיל, ולא לזה נועדה ה'חרטה' וכל שאר הרגשות הקשורים לה.

כי תמיד צריך לחשוב על המטרה העיקרית, שהיא שקולה יותר מכל שאר השיקולים: בשורה תחתונה – מה יגרום לייצור יותר לבנים?

9/5/2015

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 1 תגובות ב-1 דיונים

(1) אנונימי, 10/3/2016 14:41

תודה רבה על המאמר הנפלא

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub