לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




חודש אלול שאחרי מבצע 'צוק איתן'

חודש אלול שאחרי מבצע 'צוק איתן'

ניצחנו או הפסדנו? זה עדיין תלוי בנו.

מאת

כל יושבי ארץ הקודש עברו עכשיו חווייה מאד טראומטית. מבצע 'צוק איתן' בא לידי סיום, והשאיר צלקות רבות.

כבר נאמרו דעות רבות איך להתייחס למבצע (אני מדגיש, "מבצע". לא "מלחמה". אך האמת היא שאני לא בטוח בנכונותה של אבחנה זו!). האם ניצחנו או הפסדנו?

כל אחד מנקודת המבט שלו.

כל אחד צודק.

תמיד נעים יותר להכריז: הנצחון הוא שלנו. מבחינה צבאית, זה ודאי נכון. הראינו להם את העליונות שלנו, ושאנחנו יכולים להרביץ להם יותר ממה שהם יכולים להרביץ לנו. גם ניסים רבים היו, שאי אפשר להתעלם מהם. אכן, ניצחנו.

מאידך, וסליחה על ניפוץ חלומות, דומני שנכון יותר לומר שהפסדנו. כי השיקול איננו מי חזק יותר (שזה אנחנו – על בטוח!), אלא למה בכלל הוצרכנו להיכנס לכל התסבוכת הכאובה הזו. ההשוואה איננה (או, עכ"פ, לא אמורה להיות) מי ניצח בקרב. אלא, כלפי עצמנו - להשוות את מה שהיה בפועל למה שראוי היה להיות. אם הם גזלו מאתנו את היכולת לשבת "איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו", אז זה עצמו כבר אומר ש...הפסדנו. עצם הצורך להכנס למלחמה הוא הפסד צורב. מצער, אבל זו המציאות. לפחות בעיני.

ומה דעתכם על כך שמנהיגי אויבינו, פתאום צצים ואומרים שהם ניצחו? אולי מישהו יחשוב, 'מה זה כבר משנה. שיגידו או יחשבו מה שהם רוצים'. המבט התנכ"י איננו כך. אם אויבינו יכולים לחגוג נצחון, ואפילו מבחינתם, יש כאן סיבה לאבלות. בהספדו המופלא של דוד על מותו של שאול המלך, הוא התבטא: "אל תגידו בגת אל תבשרו בחוצות אשקלון, פן תשמחנה בנות פלשתים פן תעלוזנה בנות הערלים".

מאידך, על נקודה אחרונה זו יש גם מבט הפוך. דוקא עדיף לנו שהעולם יראה אותנו כמפסידים. הם אינם מחבבים מצב שהיהודים מנצחים נגד הגויים, ואם הרושם שלהם הוא שהובסנו – דוקא יש לזה מעלות מסויימות. זה דומה להדרכה שראיתי פעם לשמירה על שלום בית בין בני זוג: "הדרך המובחרת לנצח בנישואין היא על ידי שלומדים איך להפסיד בויכוח". דברי חכמה, אין מה לומר. וגם רלוונטיים למצב שלנו.

לסיכום, קשה לתת קביעה סופית וחד משמעית. לכל צד יש צד הפוך, ומי הוא זה שיחליט.

ברשותכם, אנסה להציע מבט שלי.
 

* * *

מיד בגמר צוק איתן נכנסנו לחודש אלול.

חודש זה הוא רציני ביותר בלוח השנה, כולו הכנה לימי הדין (והרחמים) של ראש השנה ויום כיפור. תמיד היה ידוע ברחוב היהודי שבאלול מתנהגים אחרת. לא פשוט להתקדם לקראת המצב של משפט בבית-דין של מעלה, שאז ההחלטה הגורלית ביותר מתבצעת, ו"ספרי חיים וספרי מתים פתוחים".

נראה שנוכל לציין שהשנה זה רלוונטי יותר מתמיד. בשנה זו, הסמיכות לימי 'צוק איתן' ממחישה בצורה מאד ברורה, לא לקחת דברים כמובנים מאליהם. מלחמה יכולה לפרוץ בכל רגע, המלאך המשחית יכול להופיע פתאום באויר כטיל מעופף, או מתחת לאדמה מקצה של מנהרה. תשמעו, זה רציני!

בכל פעם שצרה הייתה נוחתת על הציבור, אזי – בימי חכמי הגמרא – היו מכריזים תענית ציבורית. היום כבר לא עושים את זה, כי חלשים אנחנו והתענית קשה מדי. אבל העיקרון אמור להיות שייך אף לנו.

מה עשו בתענית זו?

אחד הדברים הוא, שהיו קוראים בתורה בפרשת ברכות וקללות (מסכת מגילה דף ל: בסופו). והטעם, מסביר רש"י: "ברכות וקללות - להודיע שעל עסקי החטא באה פורענות לעולם, ויחזרו בתשובה וינצלו מצרה שהן מתענין עליה".

פשוט, וישיר, ובלי הנחות. זהו זמן של התעוררות לתשובה, לדעת שתיקון המעשים שלנו הוא שיכול להוציא אותנו מן הצרות. חד וחלק.

אם חודש אלול הוא תמיד זמן להתעורר ולקחת את הענינים ברצינות, ולתקן את כל מה שנוכל לתקן, האם אין זה קל וחומר לאלול של שנה זו?

בברכה ובתקוה, שנזכה לתקן את מעשינו, ובכך לצאת מצרה לרווחה, ומאפילה לאורה. שנזכה לשנה של שלום, טובה, שפע, ברכה ופריחה.

לנו ולכל עם ישראל.

שנזכה לגאולה שלימה!

31/8/2014

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 1 תגובות ב-1 דיונים

(1) אנונימי, 3/9/2014 19:48

שנה טובה וברוכה

שנה טובה להרב הדר מרגולין ממרדכי גרינבלט יגדיל תורה ויאדיר

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub