לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




החכמה והפלא בגוף האדם

החכמה והפלא בגוף האדם

שתי נקודות למחשבה אודות הפלאים ה'פשוטים' שנראים ברורים מאליו אך ורק מחמת ההרגל.

מאת

היהדות שייכת לכל דבר ולכל תחום בחיים, כולל בין היתר הליכה לשירותים. כאשר יהודי עושה את צרכיו, הרי הוא אומר ביציאתו ברכה – ברכת "אשר יצר".

תוכן הברכה הוא, ההכרה בחכמה הגלומה בבריאתו של האדם, באבריו העשויים בדקדוק נפלא, שכל אחד מהם ממלא תפקיד מסוים ומוגדר, במערכות הפנימיות – ובהן מערכת העיכול.

הברכה נועדה להזכיר לנו לא לקחת את פעילות המערכת כמובנת מאליה. מי שעבר קושי במערכת זו, בוודאי מעריך את גודל העניין כשהכול פועל כמו שצריך. דברו עם גסטרואנטרלוג (רופא לבעיות במערכת העיכול) ותשמעו כמה סיבוכים יכולים להיות, ובאיזו מערכת מופלאה מדובר. וכשיש אדם נבון שיכול להבין דברים בצורה עמוקה, הוא לא צריך לחוות את הקשיים בעצמו; מספיקה לו הידיעה אודות צרות של אחרים.

במסגרת מאמר זה, נתמקד בשתי נקודות למחשבה השייכות לנוסח ברכת "אשר יצר". האחת מתחילתה, והאחת מסופה. ודומני שהמהרהר בנקודות אלו בזמן אמירת הברכה ימצא בהן רוממות מיוחדת.

חכמה

תחילתה של הברכה היא "אשר יצר את האדם בחכמה...". באיזו ''חכמה'' מדובר?

מפרש השולחן ערוך (סי' ו') "אשר יצר את האדם בחכמה – שהתקין מזונותיו של אדם הראשון ואחר כך בראוֹ".

פלא הוא, שהמזון של האדם מותקן ומותאם אליו! הראיתם כזו מורכבות, כזה פלא – במעשה ידי אדם?

התינוק יונק חלב מאמו במשך חדשים רבים, ומזה בלבד הוא גדל – וכל מערכות גופו גדלות. מתווספים לגופו עור, בשר, שרירים, שומן, גידים, שערות, ציפורניים, והכול נעשה מחלב. מכאן, שגופו הקטן יכול לקחת חלב, לפרק אותו ולעשות ממנו עור/שערות/ציפורניים כו'. אבל איך? איך? האם יש מדען שיכול לעשות את זה? או שמתחיל להבין את זה?

אותו הפלא אצל מבוגר – כי מהמאכלים שהוא אוכל, הוא גדל; הגוף מפרק אותם, מרכיב אותם בחזרה, ומהם נעשים עור ובשר ושרירים וכו'.

הרי כאן חכמה אלוקית מדהימה, שאין דוגמתה במעשה ידי אנוש. "אשר יצר את האדם בחכמה...".

פלא החיים

נתקדם להעמקה בסופה של הברכה: "ומפליא לעשות". על איזה פלא מדובר? "במה ששומר רוח האדם בקרבו, וקושר דבר רוחני בדבר גשמי" (רמ''א שם).

מנין בא כוח ה'חיים'?

מדענים הצליחו לעשות שכפול מדויק של זרע החיטה. אלא, שנשאר בשכפול זה חסרון אחד ('קטן') – הוא אינו צומח.

מה ההבדל בין אדם חי, לבין אדם ברגע שהוא מת? מדוע הלב של הראשון פועם ושל השני לא? הרי אין הבדל ביולוגי ביניהם.

האמת היא – שיש כאן תעלומה! מהו 'כח החיים'? מה גורם לבשר שלי, שהוא מצד עצמו 'דומם', להיות חי?

זהו כוח אלוקי, שהוא מעבר לרובד ההשגה של בני אדם.

ש"קושר דבר רוחני בדבר גשמי" – "מפליא לעשות"!

כשמעמיקים את המחשבה אודות הפלאים ה'פשוטים', הנראים לעינינו במשך כל החיים ורק מחמת ההרגל למדנו לקחת אותם כמובנים מאליהם, הרי שעולם חדש ומופלא נגלה לנגדנו.

ואולי זו מטרתה של הברכה, לנער אותנו מעט מן ה'הרגל', ומן ההתייחסות לפלאים כדבר המובן מאליו?

26/1/2013

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 2 תגובות ב-2 דיונים

(2) אנונימי, 9/6/2013 11:52

הכרה בנפלאות הגוף כמפתח להתגברות על התמכרות לאכילת יתר.

אני מסכימה עם כל מילה!!! לפני חמש שנים הגעתי לתובנות דומות, בזכות ארגון "אכלני יתר כפייתיים". הבנתי שהגוף, שהוא ביתי האינטימי ביותר , הוא מנגנון מופלא מתוזמן ומאוזן , שמאפשר לי חיים (לזמן מה) ,ושראוי שאתיחס אליו בכבוד, אם ברצוני להנות מפעילותו ההרמונית מבריאות ואנרגיה גופנית ונפשית.. מן ההבנה העמוקה הזו צמחה בי גם תחושת אחריות ויכולת פעולה. הפסקתי לדחוס לתוכו מאכלים ומשקאות מיותרים,(סוכר וקמח לבן), התחלתי להיות ערה לצרכיו לכבד אותם . אלה, (בין דברים רבים נוספים שארגון אכלני יתר כפייתיים מציע לחבריו), עזרו לי לרסן את ההתמכרות למזונות מיותרים ומזיקים (סוכר וקמח לבן) . כיום,כשאני מבינה שבריאות אינה מובנת מאליה, ושב אחריותי לטפל ב גופי בכבוד הראוי,אני חווה שמחה ,קלילות אנרגיה והכרת תודה יום יומית על הזכות להמשיך להנות מעולמנו המופלא.. .

(1) יעל, 29/1/2013 06:04

איזה יופי!

ממש מקסים! אמא שלי נפטרה בדיוק מזה: היא היתה חולת דיאליזה ולא יכלה להתפנות לשירותים. פעם ביומיים היא היתה מגיעה לרמב"ם , מתחברת לדיאליזה במשך 4 שעות והמכונה היתה עושה מה שכל אדם עושה באופן הטבעי והמובן ביותר. מאז אני עם הברכה הזאת..

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub