לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




 על הנאה אמיתית

על הנאה אמיתית

הפרישות שאנו כה חוששים מפניה – היא המידה הבסיסית הנצרכת להנאה אמיתית בחיים.

מאת

מה יותר טעים, פיצה או פלאפל? אכן מדובר בשאלה כבדת משקל...

אמנם ידוע שעל טעם וריח אין להתווכח, אבל בכל אופן... נניח שהתשובה לצורך העניין היא שפיצה טעימה יותר (כך נמסר מפי עדות מומחים לדבר). נמשיך לחקור ונשווה בין פיצה לארטיק – מי מביניהם עדיף? נניח שהתשובה היא ארטיק, וכך הסכימו הילדים שלי (שהם המומחים שצוטטו לעיל) – עכשיו רק נשאר לברר איזה טעם ארטיק הוא בעדיפות ראשונה.

אך לפני שנמשיך, נעצור כאן רגע, וניקח צעד אחורנית.

הבה נברר את המשמעות של המסקנות אליהן נגיע, מה יוצא מהשורה התחתונה. גם אם נגיע דרך השאלות למאכל הכי-הכי טעים שקיים (ארטיק בטעם וניל עם ציפוי שוקולד בטעם תות-בננה – אולי?) אז מה עכשיו?

האם נוכל להציע (אולי במסגרת 'פרס') שזוכה מאושר יוכל לקבל את המאכל האהוב עליו ביותר, שלוש פעמים ביום למשך השנתיים הבאות?

התדירות הגבוהה תגרום לכך שהמאכל ייהפך לנדוש

כאן כל אחד יזדהה עם תגובה חד משמעית: בודאי שלא!

התדירות הגבוהה תהפוך את המאכל – טעים ככל שיהיה – לנדוש. בתדירות כה גבוהה, הוא עד מהרה יהיה אפילו מאוס. חלק אינטגראלי מן ההנאה הוא החידוש ומניעת ההרגל.

וכבר ציין זאת שלמה המלך: "דְּבַשׁ מָצָאתָ אֱכֹל דַּיֶּךָּ פֶּן תִּשְׂבָּעֶנּוּ וַהֲקֵאתוֹ". (משלי כ"ה).

אפשר להיות תמיד בשיא?

בשלב זה אני מניח שיהיה קל לכל אחד להסכים לגמרי עם המסקנה, אך מעניין אם תמימות הדעות תימשך ותשרוד לאורך כל המאמר. כי את הקו הזה, אני מתכונן להמשיך הלאה.

הצגנו את העיקרון הנ"ל בדוגמא קיצונית ובמאכל אחד בודד, אך האמת היא שהעיקרון נכון גם לגבי כל שאר הנאות העולם באופן כללי. ניתן אמנם לטעון שתקפות העיקרון נובעת מכך שמדובר במאכל אחד בלבד ללא כל גיוון, ושכאן טמון עצם העניין, ושאם היה גיוון אז ההנאה היתה הולכת וגוברת...

אך הרשו לי להציב טענה חד-משמעית נגד מהלך מחשבה שכזה: לא נכון!

מי שכל הזמן אוכל דברים שהם ב'שיא הטעם', גם אם יגוון – מכל מקום, רמת ההנאה שלו תהיה רדודה.

בדיוק כמו שההנאה מהארטיק הטעים הנ''ל היא משמעותית רק כאשר היא באה מפעם לפעם, כך גם ההנאה מכל תענוגי העולם תהיה משמעותית יותר כאשר יש הגבלה מסוימת. דווקא הפרישות הזו היא שיוצרת את האפשרות שהאדם יזכה בהמשך הדרך ליהנות בצורה מלאה מכל דבר.

המסר מנוסח בצורה קצרה וחריפה בדברי הגאון מווילנא, באיגרת הידועה שלו:

"...והעולם דומה לשותה מים מלוחים, ידמה לו שמרווה, וצמא יותר..."

גרעין המסר הוא: הנאה תמידית – אינה הנאה; ולא רק בטעם אחד מסוים, אלא גם באופן כללי.

פרישות, תנאי להנאה

תרבות המערב הסובבת אותנו אינה נותנת לאדם מנוח. תאווה רודפת תאווה, ויש כל כך הרבה הנאות שונות, רבות ומגוונות. לעולם לא תראה פרסומת המשכנעת להמעיט קצת, לפרוש לזמן מה מן ההנאה הבאה בתור. להיפך, המסר הקבוע הוא, שאם תשים גבולות לתשוקותיך, אתה רק תפסיד בכך את היכולת ליהנות ולהיות מאושר כמו בן-האדם שבפרסומת, שהחיוך שלו נצחי – מחמת ובזכות שיש לו מוצר פלוני.

אך התרבות הנ''ל אינה מגשימה את הבטחותיה. היא אינה מייצרת בני אדם שמחים

אך התרבות הנ''ל אינה מגשימה את ההבטחות שלה. היא אינה מייצרת בני אדם שמחים. חכמת היהדות מלמדת אותנו שהאדם צריך להקיף עצמו בגבולות וגדרים.

יחשוב החושב, שההגבלות הללו הן 'איסורים' שממעטים את הנאות החיים. מה לעשות, ופרישות זו נכפית עלינו, ואין ברירה אלא לקיים אותה למרות ש...

אך לאור הנ''ל מתבררת נקודה מפתיעה: ההיפך הוא הנכון! כי דווקא הגבולות הן המאפשרות את עומק ההנאה.

מה לעשות, וזרם החיים הוא אדיר. ההנאות סוחפות והפרישות מצריכה לשחות נגד הזרם. לפעמים גם מי שיודע את כל מה שכתבתי, צריך איזושהי תזכורת, מאמר של חיזוק. וקל וחומר למי שלא נתן את דעתו לנושא, שחשוב פי כמה שידע מזה.

הפרישות שאנו כה חוששים מפניה – היא המידה הבסיסית הנצרכת להנאה אמיתית בחיים.

11/6/2011

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 1 תגובות ב-1 דיונים

(1) אנונימי, 8/8/2011 07:54

יפה

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub