ברכת "אורך ימים"
מאת הרב הדר מרגוליןאם היו מציעים לכם לחיות עד גיל 120 – האם הייתם נענים בחיוב?
כיצד ניתן לשמר את רגשות רוממות הרוח שאנו חווים מפעם לפעם, כדי שלא יתמוססו עם הזמן?
עלילת הספור "מעשה בבת מלך" מרתקת אך הסיום כל כך חלש ומאכזב – אז מדוע בכל זאת הוא נחשב לכל כך עמוק ומעורר השראה?
בעלי הכיפות הסרוגות רואים בו יום חג גמור, ולעומתם חוגים 'אנטי-ציוניים' רואים בו יום אבל ומספד. ברבות השנים למדתי שיש ערך גבוה יותר משני צדדים אלה, שגרם לי לעשות תפנית חדה של 90 מעלות.
אומרים שלוח השנה הוא ספר המוסר הטוב בעולם, אך מדוע זה עובד רק על אנשים מסוימים ולא על אחרים?
מה פירוש המילה ערך? האם מדובר גם בדבר שקל ונעים לנו לעשות? ואיך כל העניין קשור לעזרה בבית?
שני סיפורים ומוסר השכל אחד: לכבד בני אדם, ולא בגלל שהם קרובים אלינו מסיבה כלשהי, אלא רק משום שהם בעלי צלם אלוקים.
האם אפשר להעמיד את מפתח ההצלחה בחיים על מציאת דבר שאינו בידנו ושלא כל אחד זוכה לו?
צירוף המילה 'פלא' למילה 'חיים', יוצרת שילוב אדיר. האם משתלבות שתי מילים אלו יחד בחייך?
חודש אלול הוא אינטנסיבי ורציני מאד. אבל לא רצינות המולידה סבר פנים חמור ומדוכא, אלא כזאת המולידה לב שמח ורוקד.
אפשר להכין עצים ונפט וכל מה שצריך, אבל בלי ניצוץ לא תהיה אש. מסתבר שאותה התופעה מתרחשת גם בהוויה האנושית.
מיד לאחר תשעה באב אנו נקראים לשבעה שבועות של נחמה. האם משהו השתנה בחורבן ובגלות שאמור לנחם אותנו?
בעצם האבילות על חורבן ירושלים טמונה גם נחמה, בהווה.
איך אפשר מצד אחד, לשאת בעול הזולת בעולם מלא בכל כך הרבה צער, ומצד שני להמשיך לשמוח בחיי היומיום? האם אין סתירה בין שני הדברים?
לפני כמה שנים התחלתי לכתוב את הטור שלי באתר, והנה פתאום אני מביט ורואה שהתאספו באמתחתי הרבה מאמרים. כשאגיע למספר עגול, חשבתי, אנסה לכתוב על עצם העניין של כתיבת הטור.
כשקורה לכם משהו מעצבן בחיים, משהו שמפר את שלוות הרוח שלכם, האם אתם שוקעים בו? או שמא אולי מנתבים אותו לשוליים וממשיכים בחייכם בלא הפרעה?
תובנה הנובעת מפרשת השליו יכולה לחזק מאוד את מידת הביטחון ובעקבותיה את אור השמחה בחיינו.
למרות הרושם הפשוט, שעצב הוא הרגש הקשור לתהליך התשובה, האמת היא שדווקא לרגש השמחה יש חשיבות מיוחדת ומכרעת בתהליך התשובה האמיתית. דווקא רגש זה הוא המראה שהתשובה נהייתה לחלק מן האדם.
לארמון המפואר בלאנצהוט, על פארו וגניו היפים המעוררים השתאות בלב כל המבקר בהם, אין כל קשר ליהדות, אך בכל זאת הוא עוזר להבין כמה שווה להיות יהודי. ההסבר והתמונות בפנים.
אפשר ללמוד שיעורים חשובים מתחרויות האולימפיאדה, שיעורים שאפשר לקחת אתנו הלאה גם לתקופת הזמן הארוכה מאד שבין תחרות אחת לשנייה.
האם יש קשר בין תענוגות ושמחה? נראה לכאורה שכן – ככל שיש יותר תענוגות יש יותר שמחה. אז מדוע המדרש המפורסם טוען בדיוק את ההיפך?
אבא של חבר שלי חלה פתאום במחלת עפעפיים נדירה, וגרם לי לחשוב ולהעריך מחדש את כל אותם דברים קטנים וברורים מאליהם שמרכיבים את רצף חיינו.
יש שתמהים מה מקום האופטימיות או הפסימיות בחיינו, הרי אפשר לדון את המציאות כפי שהיא באופן ריאלי. התשובה לתמיהתם כרוכה בהגדרה מחדש של שני המושגים.
מחנך דגול ומפורסם חרט על דגל המוסד אותו הוא מנהל את המוטו: "אצלנו, המינימום הנדרש הוא המקסימום האפשרי". האם יש למישהו השגות?
60 שנה כבר עברו מאז נוסדה המדינה, ועדיין יש מחלוקות רבות וקיצוניות על איך להתייחס אליה. מה ההשקפה הנכונה? כותב המאמר חושב שזה לא כל כך משנה.
על פי התודעה היהודית, את השמחה בחג משיגים, בין השאר, דרך אוכל טוב. האמנם אפשר להגיע לשמחה אמיתית על ידי אכילה? הייתכן שהמצווה הנעלית של 'שמחת המועד' תקוים בצורה כה גשמית?
ברור שאסתר המלכה רצתה לבטל את אגרות רצח-העם ששלח המן, ואין דרך לבצע זאת אלא על ידי מציאת חן בעיני אחשוורוש. אבל למה להזמין גם את המן לאותו המעמד? הרי הוא רק יכול היה להפריע לה.
יהודי חשוב שאני מכיר, גאון בהגדרות קצרות וממצות, היטיב לתאר את ההבדל בין לימוד התנ"ך במוסד דתי לבין לימוד במוסד שאיננו כזה.
תשאלו יהודי מה נשמע, וברוב הפעמים תקבלו את התשובה המפורסמת "ברוך השם" – אם עושים בו את השימוש הראוי, יכול אותו "ברוך השם" לשנות את המבט על כל החיים (וגם לענות על השאלה המקורית).
קיים מגוון גדול של עצות והדרכות לאדם הרוצה להגיע לשמחה, אך לעתים כשהנסיבות והצער חזקים במיוחד נדרשת טכניקה יעילה במיוחד – שמח אחרים כדי לשמוח.
איך לדעת אם הנושא עליו מתכננים לדבר שווה כתבה או הרצאה? הסוד האישי של כותב הטור "הדרך אל השמחה" בפנים.
הרבה דברים יש בעולם שבכוחם לגרום לייאוש לכרסם בלב, ובין הבולטים שבהם – הכותרות של העיתונות היומית. חג החנוכה יכול לעזור לנו להתגבר על הייאוש.
שבת הוא יום בו הכל אסור (ואסור ואסור...), ומצד שני הוא יום של שמחה. האם מדובר בסתירה או פרדוקס? את התשובה ניתן לקבל דווקא מעולם הכדורסל.
מה עדיף, ילד טוב ירושלים או שובב? נראה כי התשובה מכורה מראש, הרי איזה סיכוי יש לילד השובב? מה כבר יכול לצאת ממנו בסופו של דבר? ובכן, התשובה יכולה קצת להפתיע ואפילו לתת תקווה. שיעור שלמדתי מסיפורו האמיתי של חברי, זליג.
חודש אלול, החודש המיוחד והרציני בו אנו מוסיפים בקדושה לקראת ימי הדין, הוא הזמן להרבות דווקא בשמחה. סתירה? לאו דווקא! כל עוד לוקחים את השמחה ברצינות מספקת.
היהודים ידועים בתור רחמנים וגומלי חסדים, אך מה ההבדל בין שתי תכונות אלה? האם אפשר להיות רחמן אך לא גומל חסדים? ומה כוונת הביטוי המפורסם "אהבת חסד"?
שמעתי על יוזמה מעניינת ומבורכת: לקבל על עצמנו להיות שרויים בשמחה שעתיים ביום. איך עושים דבר שכזה? הפעם התשובה לא בפנים.
מה יוסיף יותר לוורוד של החיים, 64,000 צבעים על מסך הטלפון הנייד או מעשה טוב אחד קטן?
אותו סנדלר לא שיער בנפשו איזה משפט היסטורי הוא יצר – זווית נוספת ומאירה על המתנה האלמותית שהעניק לנו רבי ישראל מסלנט.
מחקר אקדמאי על שינוי הרגלים יכול לעזור לנו להבין איך ספירת העומר מכינה אותנו למעבר משלב יציאת מצרים לזה של מתן תורה.
רבים היו מגדירים את העבודה שלהם או את עצם הצורך בעבודה כ"רע במיעוטו", אך זווית ראיה חדשה יכולה לשנות לגמרי את התמונה.
חבר של הודיני שאל אותו פעם כמה זמן לוקח לו באמת להשתחרר מהאזיקים. התשובה שהיתה רחוקה ממה שראו הצופים שבאו להופעותיו, גרמה לי להבין שייתכן והקשיים בחיים הם לכתחילה ולאו דווקא בדיעבד.
חלק אינטגראלי מכל שמחה הוא הברכות שזורמות בשני הכיוונים ("מזל טוב" – "בקרוב אצלכם"), אבל למרות ששני הצדדים מברכים יש כוח מיוחד לברכתו של בעל השמחה.
שני סוגי אור נבראו ביום הראשון של הבריאה. אחד מהם משמש אותנו כיום, והשני נגנז ומחכה ל"ימים טובים יותר" אך עדיין, על פי חכמת הקבלה, ניתן לראות בחינת מה ממנו באור שאנו מדליקים בנרות חנוכה.
האם הכוונה שכמעט ואין סיכוי לתקווה, כמו שאין הרבה סיכוי שים יחצה לשניים? או שמא אולי נחמה באים להציע לנו...
המיקום: הכותל המערבי, הזמן: יום שישי בלילה, האווירה: הרמוניה שאין כמוה בשום מקום ובשום זמן אחר בעולם.
תמיד נחמד לשמוע בדיחה טובה (הפעם על שדכן מקצועי במיוחד!). נחמד אפילו יותר אם אפשר ללמוד ממנה (ומרמתו המקצועית של הנ"ל) איך להיות שמח תמיד.