פרשיית הסמיילי: מכתב פתוח למורה של בתי

שלום לך.
אנא הרחב והסבר את דבריך

אתה טועה ומטעה. (-:

אתחיל מהסוף להתחלה.
מכיון שאת מגינה בלהט על המורה, נראה לי שאת יכולה לעשות חיל בלימוד סנגוריא על עמך. וזה בא לא מתוך ציניות או ניגוח או עקיצה או איך שתרצי לקרוא לזה. זו אכן דעתי הכנה.
מסתבר לך שכותבת המאמר לא יישבה את ההדורים? למען האמת, הייתי בטוח שההדורים יושרו כפי שמתארת כותבת המאמר בתגובתה, ולכן אפשר היה לפרסם את הסיפור, שאם לא כן, הרי שיש בכך האשמה כנגד כותבת המאמר על מעין מסע נקמה פומבי, דבר שאני מאמין שנוגד את ערכיה, ולכן אינני מוכן לקבל דעה שכזו, ודי לחכימא ברמיזא.
אני חוזר שוב על דברי בתגובה הראשונה - המורה הביעה בצורה ברורה מסר שלדעתי נוגד את תפקידה בחינוך ילדים. לעניות דעתי, כל דבר שקשור בילדים צריך להיעשות במלוא הזהירות ובעדינות ובאופן חיובי בלבד. אפילו כשהקב"ה בא להוכיח את אדם וחוה, הוא עשה זאת בעדינות ועלינו ללמוד ממנו.
משום כך, וכדי שלא לענות לך תשובה בוטה, העדפתי לכתוב 'תמהני...'. אך אם יש צורך בתשובה ברורה - הילדה היא המקור לכל הענין, והיא נזקקה לחתימת אמה על היומן שלה. האם אינה מעורבת? כמה מעורבת היא צריכה להיות בכדי שתקבלי סוף סוף את עובדת מעורבותה? כמה לבן צריך להיות דף ניר בכדי שתסכימי שהוא לבן? הרי את כותבת שהתלמידה ראתה את המסר. האם רגשותיה חסרי חשיבות? שמא ידוע לך שהיא טיפוס שמעביר על מידותיו (הלוואי עלי)?
לגבי חולה הסכרת - מי פירסם את זהותו? מה ידוע לך עליו? שמא היית נוכחת באותו ארוע? ומי בדיוק ירד עליו? ומה יש לרדת עליו? אינני יודע חשבונות שמיים ואינני עוסק בהם (אלא אם כן אני מבקש לחשב זכויותיהם של יהודים, ובהכרח אני טועה לרעתם), אך ברור לי שהמפגש בינינו לעיני עדים מסוימים היה הכרחי כי כך גזרו בשמיים ואינני יודע מדוע.
לטענתך שקל לזהות את המורה, הרי שבתגובתי האחרונה ציינתי שייתכן ויושרו ההדורים והמורה אף מסכימה לפרסום בכדי שכולם ילמדו מכך. האם את בטוחה שזה לא כך? על מה את מסתמכת?
אני מתנצל ומבקש את מחילתך על שנפגעת מדברי, בעיקר משום שלי אין כונה 'להיכנס' במישהו שדעתו שונה משלי. בענין הזה אני די דמוקרטי.
עם זאת, אני חוזר ומבהיר שהלהט שאת מפגינה בלימוד זכות הינו תכונה יוצאת דופן בזמננו, ולדעתי עליך להשתמש בתכונה זו בכדי ללמד סנגוריא על עמך. לא לחינם ניתנה לך תכונה זו.

כשאני כותבת פה (ולא רק פה) ההנחה שלי היא שאנחנו מביעים את דיעותנו בצורה הוגנת.
הפיסקה שלך המתחילה במילים "מדוע אני מתרשם" (בו אתה משתמש במילים שלי) מונעת ממני להסיק עליך את אותה מסקנה...
ברור לך ששנינו יכולים לחשוב אחרת ולפני שאתה נכנס בי, תנסה להבין את כולנו, את יעל את המורה את התלמידה וכן...גם אותי.
ואם יש לך מה להגיד - כתוב בכיף, אך מבלי להיכנס באף אחד.
ולענין..
לגבי המסר הלקוני של המורה - לאיזה מסר אתה מתכוון? להערה במחברת? רק התלמידה ואמה ראו את זה.
להערה של המורה באסיפה? היא אמרה את זה לעיני יעל בלבד, ומה שדי צורם לי שיעל עשתה את זה כאן לעיני כול.. מה עוד שהמערכת מציינת מי זו יעל שושני, ומכאן עד לפרסום זהות המורה ע"י חלק מהאנשים, הדרך ממש קצרה...
לגבי חולה הסכרת... נכון, לפי מה שאתה מספר זה נשמע מופרך, ואיש הזה ראוי לרחמים, אבל הוא ראוי לרחמים מבלי שירדו עליו ברבים ויפרסמו את זהותו. איני רואה הצדקה לעשות את זה. וזה בדיוק מה שיעל עושה (אם כי מן הסתם בתום לב) למורה.
במילים "לימוד זכות" לא התכוונתי לומר שהמורה היתה בסדר - וגם לא שלא היתה בסדר. בסה"כ יצאתי נגד זה שהדבקת לה ש"היא צריכה חיוך" ונגד זה שיעל לא יישבה את הענין בארבע עיניים אלא כאן.
נכון, אתה שואל "אולי היא כן יישבה", מדבריה, (למשל מהמשפט האחרון של המאמר) מסתבר שלא. אך יעל בהחלט מוזמנת להגיב על הענין הזה.
לגבי רגשות התלמידה, איש יהודי פשוט ויקר, לא התייחסת לדברי אלא הלכת סחור סחור.... לא קיבלתי תשובה...
ולגבי הפסקה האחרונה - התייחסתי לזה גם בהתחלה - אתה ממשיך לנגח...
ותחשוב אם מה שאתה עושה, אינו למעשה לסנגר על יעל... אז את מה שניסית לעקוץ אותי על סינגור - קח אותו אליך...

אני מודה ומתוודה, אינני מכיר את המורה, ואף לא את כותבת המאמר, ואף לא אחד מהמגיבים פה ואפילו לא את האנשים היקרים שמאחורי האתר החשוב הזה.
עם זאת, הנחתי היא שמי שרוצה להעביר מסר חיובי, במיוחד בנושא כה חשוב כחינוך ילדים, צריך לדעת שכתיבת מסר לקוני היא היפך בוונתו, אלא אם כן כוונתו היא כפי שציינתי - העברת המסר היא העיקר (ולא התוכן שלו), ואולי אף הסרת אחריות מכותב המסר.
אם את כה מעדיפה ללמד זכות על הנפגע, מה דעתך על הסיפור הבא (אמיתי לחלוטין): לפני שנים רבות הגיע אדם חולה בסכרת למקום עבודתי והאשים אותי בפומבי בניצול מצבו בכדי לקיים קשר עם אשתו רח"ל , ואף איים עלי פיזית. עד היום איני יודע מיהו ומי משפחתו, ובאותה התקופה לא היה לי כל קשר עם אשה כלשהיא, ומעולם לא עם אשה נשואה, וכך גם ידעו במקום העבודה. מקום העבודה הנ"ל היה חנות, ואחת הלקוחות טענה בפומבי שהיא מכירה את אותו אדם ואם הוא טוען את מה שטען, הרי שיש אמת בכך. האם תלמדי זכות עלי שנפגעתי כביכול מאותו אדם, או שמא תלמדי עליו זכות שהוא כביכול נפגע מקשר דמיוני שהיה לי כביכול עם אשתו רח"ל?
בבחירתך להגן בחירוף נפש על הצד הנפגע, רצוי להיזהר שלא תפגעי בצד שכביכול פוגע, שמא הצד הפוגע כביכול, בכלל לא פגע ואילו הצד הנפגע הפעיל רגישות יתר, וכפי שטענתי בתגובתי הקודמת - פוליטיקאים מומחים בכך!

בנוסף, לשמור פגיעה שכזו ב'בטן', חוץ מזה שזה נוגד את היהדות (שהרי מן הסתם המורה מבקשת מחילה מהקב"ה ואולי אף אומרת 'הריני מוחלת וכו', בעוד שהיא עצמה לא מוחלת ואולי אף, כפי שניתן להבין מהתנהגותה, עוברת על 'לא תיטור' וכו'), קשה לראות בכך רצון טוב של המורה לשנות לטובה את כישורי הלמידה של הילדה. וזאת בלשון עדינה.
ומי אמר לך שכותבת המאמר החליטה להתמודד עם הנושא ע"י פרסומו באתר זה? שמא היא כבר שוחחה עם המורה בעניין ויושרו ההדורים, ואולי המורה אף הסכימה לפרסום העניין מתוך רצון טוב שכלל הציבור ילמד מכך?
מדוע אני מתרשם מההתרשמויות שלך לגבי דברים שלא כתבתי ואף לא רמזתי להם, שאת ננעלת על משהו ומתעקשת עליו גם כשאת טועה? אולי אני צריך להיפגע מהרשמים שאת מקבלת מדברים שלא כתבתי, בכדי שתלמדי עלי זכות? אנא קחי דברים אלו ברוח חיובית בלבד, משום שאין לי עניין לפגוע. אדרבא, התעקשותך מלמדת על השתייכותך לאיזשהו עם קטן שנמצא בכל מקום בעולם ומכונה 'עם קשה עורף' - מתעקש לקיים מצוות ה', גם אם אי אפשר.
אינך מבינה מה התלמידה קשורה לעניין? תמהני...
מדוע אגב הינך מתעלמת מרגשות התלמידה? אמנם עובדה היא שכותבת המאמר לא ציינה את רגשות התלמידה, אך גם רגשות נסתרים עדיין קיימים ויש להיזהר בהם.

יש לי שאלה קטנה אליך: את עושה עלי רושם של יהודיה שתגן בחירוף נפש על מישהו. מה דעתך להשתמש יכולת הנדירה הזו בכדי להגן על עמך? בכל זאת, סנגוריא על ישראל אינה סימן מסחרי רשום של רבי לוי יצחק מברדיטשוב ולכבוד הרב אין ולא היתה בלעדיות על כך. בטוחני שהרב יתמוגג מנחת כשיראה שיש מי שממשיך את דרכו, ובלהט כמו שלך.
אנא ממך, למדי תורה והשתמשי בה בכדי לסתום פיות המקטרגים על ישראל. יש לך את היכולת, ויש בך את הכח מהקב"ה.

אהבתי את תגובתך,כתיבה שיוצאת מהלב,מהרגש,ומזה שהמורה אינה מדברת וחושבת בגובה פני ילדתך,,וחבל

נוי היקרה, אם התכוונת למה שאני כתבתי - לא היתה פה כוונה להתחכם - התכוונתי לכתוב מהלב.
וליעל - גם אם כוונותייך טובות, זה שאת מקבלת פה פידבקים חיוביים - לא יפתור לך את הבעיה. מדוע את כל מה שכתבת במקום לפרסם ברבים, תנסי לומר למורה (ותכבדי את זה אם תאמר אחרי הכל שהסמיילי פוגע בה), בתקוה שהיא עדיין לא קראה את המאמר... (כי אם כן, אני אבין אם היא נפגעה....)

אני חושבת שתוכן הדברים הובן. לא היתה כל כוונה לפגוע במורה, ואני מצטרפת כאן לדברי איריס, שהמורה יכלה לפרש את זה גם כחיוך מהאם למורה. לא לעגני, אלא שבאמת העניין בטיפול ואולי אפילו שהיא לא כועסת על המורה.
ליעל - כל כך יפה, כתמיד. אין לי מילים. כל הכבוד לך על היכולת שלך לראות ולפרק דברים לגורמים, ולהודות ולשמוח בכל מה שיש לך (הלוואי עליי....)

זה מגניב התשובה והיא גם מתוחכמת

האם ברור לך שאת אותה שאלה בדיוק (האם אתה מכיר אישית את המורה) אני יכולה לשאול אותך?
ולא, אינני מכירה אותה אישית, אבל אם אדם נפגע, אני מעדיפה לדון אותו לכף זכות ולהאמין כי היתה סיבה שנפגע (גם אם לא פגעו בו בזדון) מאשר לקפוץ (ולהיסחף..) למסקנה ש"חסר לו חיוך" או כל תירוץ מתאים לנסיבות המקרה. ועוד להאשים אותו שיש לו בעיה.
רוצה הסבר מה קרה? חשבתי שהיה ברור, אבל בבקשה:
המורה מן הסתם פירשה את הסמיילי כאילו האמא לועגת לה. זה לא רלונטי אם זה בצדק או לא - זה פגע במורה, ובאספת ההורים היא הבהירה זאת ליעל.
שלקח לה חצי שנה להגיב על זה - ייתכן שהיתה צריכה להגיב מיד, ויתכן שהיא שומרת דברים בבטן. אז מה אם זה לא טוב? מן הסתם היא נפגעה. ומן הסתם גם יעל נפגעה שהמורה העירה לה על זה.
אז ההתמודדות של המורה עם הפגיעה היתה לשמור בבטן, ואחרי חצי שנה הזדמנה לה יעל באסיפה והמורה העירה לה.
ההתמודדות של יעל לעומת זאת - היתה להביא את הדברים לכאן. אז יש פה כמה שאומרים לה שהיא היתה בסדר - אבל זה לא יפתור את הבעיה עם המורה.
מדוע אני מתרשמת ממך שהנחת היסוד שלך היא שהמורה היא מקרה אבוד ואי אפשר לדבר איתה?
ייתכן שאם תפגשנה ותדברנה הן תראינה שאפשר להגיע להבנה הדדית, אפילו אם זו לא הסכמה הדדית.
ולגבי התלמידה - לא ברור מה היא קשורה לזה ואשמח אם תראה לי במה שיעל כתבה כיצד יש כאן פגיעה ברגשותיה.

דן - שתה לרוויה גלון של מים קרים עם קרח! על מה אתה מתלהם ומעיר דינים.....
ולאמא היקרה - אהבתי את הנאמר בכתבה! אם אני הייתי המורה והיה לי מעט יותר ביטחון עצמי מהמורה בה אנו דנים - הייתי מבינה שהסמיילי הוא חיוך המופנה עבורי כמורה כאומר :"הנושא בטיפול, יהיה טוב"! זה הכל!! על מה המהומה????

לאמא יקרה!
אשמח לקבל סמיילי לכל מכתב שאני שולחת לתלמידי המקסימים, אין ילד שאינו רוצה ללמוד יש ילד שצריך לקבל פידבק ועזרה מהורים והמורה, רק לזכור היטב שלא כל חיוך הוא צחוק.מירי

המורה היתה צריכה אף להפנים שהילדה אישיות בפני עצמה ויש לה שם וברגע שהיא פונה להורים במילה בתך יש מן אשמת תוכחה מסוימת כלפי ההורים, שנית על המורה עצמה שנמצאת בשעור לחפש ומהן הסיבות לאי הלמידה ואחר כך לפנות להורים וביחד לנסות למצוא פתרון- חבל שהרבה מורים היופ מנסים לגלגל את הכדור להורים חוץ מזה ישר כח על הסמיילי תמיד צריך לחייך

ציור הסמיילי לדעתי בהחלט אינו מביע זלזול במורה חו"ח. להיפך, זו רק הדרך שצריך לראות גם את חצי הכוס המלאה ולהפיג את חששם של הילדים שלא יפחדו להראות גם הערות שליליות. אולי רק היית צריכה להוסיף הערה למורה שנשתדל שמקרה כזה לא יישנה שוב.
רוב נחת מכל ילדייך ורק בשורות טובות, אמן.

שלום לך,
האם את מכירה אישית היטב את המורה? אם לאו, מהיכן לך שנסחפתי? האם יש לך הסבר אחר שתוכלי לשתף עם הקוראים? אם אכן היכרותך עם המורה הינה הרבה מעבר לכתוב במאמר זה, אנא ספרי לנו מדוע המסר הלקוני לגבי ביתה של כותבת המאמר, ומדוע שמרה את כעסה במשך תקופה ארוכה.
לגבי אינטראקציה עם אנשים אחרים, לחשוב כך על מורה הרי שזה דומה למחשבה כזו על שגריר במדינה זרה....
אינני סבור שכותבת המאמר ניסתה או אפילו התכוונה ''לצחוק'' על המורה, ולכן ''צחוק'' על אנשים אחרים איננו מן הענין.
אם אנו מדברים על פגיעה והרגשת עלבון, הרי שהמורה היתה צריכה להיזהר בכבודה וברגשותיה של התלמידה, ולהביע את דעתה באופן חיובי יותר.
לפעמים הבעיה לא אצל ה''פוגע'' אלא דוקא אצל הנפגע, וישנם אנשים רבים שעושים מכל עכבר פיל. פוליטיקאים מומחים בכך, ויש גם אחרים שעושים זאת המון.
העובדה שהמורה כתבה מסר לקוני, והעובדה ששמרה את כעסה לתקופה כה ארוכה, מעידות במקצת על כך שיש משהו שמונע ממנה תקשורת חיובית עם בני אדם.
אבל רגע, האם התלמידה איננה בן אדם? האם על כבודה ורגשותיה אין צורך לשמור?

אינני מעוניין לגמד את מעשיה או את אישיותה של המורה.
נהפוך הוא. מתגובתה של כותבת המאמר מתברר שבתה התקדמה רבות בלימודיה, ועל כך יש להוקיר טובה ותודה למורה.

לא הייתי כל כך נסחפת על אופי המורה....
מאין שקשה לה לחייך?
יש אצל אנשים מצבים שכאשר הם מרגישים לא נוח באינטראקציה אצל השני הם אומרים לו לחייך, או שקשה לו לחייך.
ובינינו, חיוך זה משהו נפלא, אל יש גם צחוק "על אנשים" במסוה של חיוך והומור וזה גרוע.
ולמקרה שלנו - כל "חטאה" של המורה - היא נפגעה מהסמיילי - וזכותה, גם אם אחרים לא היו נפגעים- זה לא רלוונטי. היא המורה של הבת שלך - והיא נפגעה מזה.
אז יעל היקרה, יש לך המון הכרת הטוב -זה נפלא ואהבתי לקרוא את זה, אבל במקום כל זאת, מדוע לא להזמין את המורה לכוס קפה, (כן, אפילו אחרי חצי שנה!!!) להסביר לה שהסמיילי לא היה זלזול (כמו שאת מבהירה פה יפה מאד),
ועדיין,
להבטיח לה שאם חלילה תהיה עוד סיטואציה כזו (אף אחת מכן לא רוצה אותה...) לא תכתבי לה סמיילי, אך ורק כי זה פוגע בה (כן, זו סיבה מספקת - אפילו שאת לא היית נפגעת מזה).
ולגבי השורה האחרונה - אף אחד לא כועס כאן, אולי נפגעים פה ואז יש לברר על מה ולמה. אבל זה לא כעס.
מי שכועס - זה שלילי, וזה לחובתו.
מי שנפגע - הוא לא בהכרח עשה משהו - יש סיכוי טוב שזה לחובת מי שפגע בו.
וזה שיש מלחמה - אדרבא, ננסה לתקן את דרכינו אנו(!) ולפשפש מה אנו לא היינו בסדר ולא להתחמק במסוה של "חיוך" ו"לא לכעוס" כדי שבע"ה הלחמה תסתיים בצורה הטובה ביותר.
ותחשבו על זה!!!

שמחתי על מירב התגובות למאמר, אבל פוגע במיוחד העיסוק במורה שכאילו אינה מבינה את מהות הסמיילי. אותו כפתור הגיע לישראל מאמריקה, בזמן - ילדי הפרחים - שעיסוקם היה סמים ומרידה במוסכמות. הסמיילי בא לבטא - הוצאת לשון ארוכה - מעליבה- במין חיוך דבילי , לומר : שתה היום כי אין מחר ! זו לא אופטימיות - זו בערות . הצחוק הדבילי של הסמיילי, כאשר הוא מופנה למורים , מביא לתוצאות הגרועות במבחנים ( מיצ"ב וכד'' )ביהדות אין צחוק אופטימי, (שרה אמנו ) אלא יש שחוק בלבד, " אז ימלא שחוק פינו " נאמר.
זה שלא היתה לכותבת המאמר כוונה מזלזלת , זוהי חכמה שלאחר מעשה ! ציבור המורים מבין בדיוק את כוונת הסמיילי המזלזל, ורק חבל שגם כיום , אין הכותבת מבינה את חומרת הסמיילי האומלל - המעליב. כמה מפעים ומרגש לקרוא שגם על מבחנים עם ציונים ממש גרועים את מציירת - סמיילי מטופש ! הידד לחוסר הידע בבחינה, זוהי מטרתנו לגדל דור טפש, חסר השכלה, ועוד להתגאות בטפשות.

א. כתבתי בפירוש שכל ההגיגים האלה צצו בי אחרי התגובה שקיבלתי מהמורה (לקח לה מעל חצי שנה להגיב לי על זה....) לי
כתבתי בפירוש, לא הייתה לי כוונה מזלזלת, ולכן ברור שגם הילדה הבינה שאין כוונה כזאת. לזכותה של המורה יאמר שהיא לימדה עלי זכות, חשבה שזה נובע מהאופי שלי ולא מאי אלו מטרות סמויות אחרות.
ב. בזמנו אכן הבת קיבלה "שטיפה רצינית" עם או בלי קשר לסמיילי. היא ידעה שתשמע ממני כמה מילים רציניות והפיקוח יתהדק...
ובכל זאת, אכן בעיני, סמיילי הוא ביטוי של אופטימיות ושמחה, שמתאים גם למצבים כאלה.
גם על מבחנים עם ציונים ממש גרועים אני מציירת סמיילי....

ג. כמו שכמה נבונים העירו,אכן חסרה כאן התמונה השלימה. יפה הגיב מס 14 יהודי פשוט, שהצליח גם להבין וגם לקרא בין השיטין.
ד. לכל המודאגים, הילדה תפסה את עצמה בידים השנה וב"ה לומדת ואף זוכה להצלחות ולמחמאות מפי אותה מורה עצמה.
ה. בעבר הרחוק יותר היווה הסמיילי חלק מהחתימה של שמי, בעקבות המאמר הזה אני אחזור לכך בע"ה....
ו. העיקר שנתתי לכמה אנשים סיבה לחייך
ומי שכועס, האלו, יש מלחמה, זה ממש שטויות הדברים האלה לעומת זה... לא?!

אבל למה הילדה לא למדת? ולמה הערה על הילדה הפכה אותך, האמא, למרכז העניינים? מה אמרה הילדה כששאלת אותה - אם בכלל - למה היא לא לומדת?
ולמה המורה לא התקשרה אליך ודברה אתך על הנושא לפני שנקטה שיטה כזו, חמקמקת? האם היא מפחדת שתציירי לה סמיילי ולא תתיחסי ברצינות להערותיה?

בתור מורה כל המאמר הזה לא מרגש ולא משכנע

לסגנון התמודדות בריא ומסר חינוכי בריא מועיל לביתה, ודוגמה להתמודדות יעילה.

סימן הסמיילי נועד לשחרר, תרתי משמע, חיוך אצל הקורא.
למורה כנראה קשה לחייך, בין משום שפשוט קשה לה לחייך מסיבות של טבע או חינוך שקיבלה, ובין משום שפשוט קשה לה בחיים.
לא כל אחד מסוגל לסבול חיוך אצל אחרים, ואת זאת צריך לקבל.
יחד עם זאת, מי שזכה לחייך כמו כותבת המאמר, צריך להמשיך לחייך ככל האפשר, בהתחשב כמובן במי שנמצא מולו, כמו אותה מורה.
העובדה שהמורה כתבה הערה לקונית קצרה ללא הסבר או פניה אישית לסיוע במציאת פתרון לבעיה, מראה שהמורה לא התעניינה במיוחד בשיפור הלמידה של הבת, אלא רק לצאת ידי חובה ואולי אף להסיר מעצמה את האחריות. במצב זה, סמיילי עלול להגביר את ההתנכרות של המורה, מה שאכן ארע.
לדעתי האישית, אם המורה קוראת את הכתוב פה, עליה לעצור ולעשות חושבים האם היא באמת רוצה ללמד ולהקנות ערכים לילדים, משום שהיא אוהבת אותם למרות ואולי דוקא בגלל התנאים הקשים, או שהיא עושה את עבודתה כפועלת יצור.
לעניות דעתי, מורה, כמו הורה, צריך לעשות את תפקידו באופן החיובי ביותר, גם אם קשה לו.
הורה אמנם לא יכול להתפטר מתפקידו, למרות שבימינו נפוצה התופעה באופן גלוי (שליחת הילד לפנימיה) או סמוי (שיראו טלויזיה, ישחקו במחשב, יציקו למטפלת וכו'').
לעומת זאת, מורה יכול גם יכול להתפטר מתפקידו כאשר זה כבר נעשה בלתי נסבל, וזהו גילוי אחריות, בבחינת עדיף שב ואל תעשה מאשר קום ועשה ותהרוס.

מורה יקרה, מורה יכול לבנות או להרוס.
הכל תלוי בך.
חיוך לילד שלא יכול ללמוד, בין משום יכולת שכלית ובין משום יכולת ריכוז, בכוחו להפוך את חיי הילד מגהינם לגן עדן, וההזדמנות היא שלך, חבל לפספס.
אינשטיין היה תלמיד גרוע. אפשר ללמוד מהמורים שלו ולעשות כמוהם (ולהיות מורה של תלמיד שאינו לומד), או לעשות ההיפך מהם (ולהיות מורה של גאון עולמי).

מסכימה עם כל מילה שנכתבה בכתבה.

הכתבה, בין היתר, האירה לי את הדרך בהתנהלותי מול בני, שלאחרונה הביא פעמיים הערות כאלה וזכה ל"מקלחת" של הערות גם ממני :( לצערי, לא ראיתי את מה שאני צריכה לראות כאם. אנחנו לא המורים של הילדים שלנו, אלא ההורים שלהם, על כל המשתמע מכך, ואיני רואה כל פסול בסמיילי שציירה יעל ליד חתימתה.
כמי שהכירה את יעל הכרות קצרה, אני ממש מבינה מאיזה מקום זה בא - לא ממקום של הקנטה או משהו דומה.

אוהבת, אירית מ"הכשר" :)

מגיבה מס'' 6 (אפרת) אני חותמת על כל מילה שלך.

אך במקרה זה בהחלט לא הייתי מציירת סמיילי !

זה לא מביע זלזול לצייר סמיילי. חתמת כבר על ההערה, וזה כבר מראה שקיבלת אותו ושאת מסכימה איתו. הסמיילי רק מראה שאנחנו עדיין שמחים למרות שטעינו. זה ממש רעיון חכם!

בחינוך. מי בכלל היה צריך את המאמר האומלל הזה ? ליצנות היא מידה רעה ביותר, ונגדה אין תרופה. האם על נזיפה מוצדקת מהבוס בעבודה ,גם היית חותמת בסמיילי ?אבל נגד מורים בישראל , הכל מותר, במסווה של חברמניות.

מורה

מה מבינה הבת מהחתימה שאמא שמחה שינה לומדת אז ....... היא תרצה עוד הרבה סמליים כאלה.

יכול להיות שבתור מורה, הייתי קצת תוהה לעצמי למראה הסמיילי ליד המכתב, אך זה ח"ו לא בא לזלזל במורה (והרי האמא אומרת זאת בעצמה..). יכול היות ששייך יהיה מצד המורה לברר מה הוא בא להביע, אך לא לשלול.
בתור מורה, הייתי שמחה לראות שיש התייחסות למכתביי גם מהילדה וגם מהאמא. זה לא פשוט לתלמיד וגם לאמא. לא מגיע להן על זה צל"ש אבל בל לנו לשכוח שזה לא מובן מאליו.

ול2. אתה צודק - ליצנות היא לא דרך חינוך, אך אופטימיות ושמחה וראית הטוב באחר היא בהחלט כן!

עלינו לזכור שמטרת המורה היא להעצים את התלמיד ולא להיות שוטר או פקח..

שאלה לי אלייך " דן בן יעקב" היקרה,
קראת בכלל את הכתבה לפני שכתבת תגובה כזו? הבנת בכלל את הכרת הטוב שעומדת מאחורי הכתבה? ניסית להפנים מעט את מה שכתוב בה?
כתבה מקסימה בעיני.
התגובה שלך מאוד צרה, נמוכה ואפילו קטנונית. מה עם קצת ראיה ונקודת מבט חיוביים? לטובתך..

צודק (2) ולא נסחף.יעל שושני פשוט מתנשאת כלפי המורה ולא מתביישת לכתוב זאת ברבים. אני לא אומרת שהמורה צודקת (אסור למורים לכתוב הערות ביומן התלמיד), אך הדרך שבה בחרה יעל שושני להגיב, היא דרך כל כך לא חינוכית ומבישה ועוד יותר מביש הפירסום ברבים. נראה לי שהיא יודעת שהיא טעתה ונזקקה לחיזוקים, על מעשיה. ממני היא לא תקבל אותם.

קצת נסחפנו לא?

צודקת המורה ב- 100% ! ציור הסמיילי מביע זלזול בהערת המורה. גם הבת תתייחס בעתיד להערות המורה ב- סמיילי - כלומר באי - כבוד, ומכאן פשיטת הרגל בחינוך הישראלי. "מורא רבך כמורא שמים " נאמר במקורותינו, ואת הליצנות השאירי לקרקסים. המורה נפגעה ובצדק ! במקום לבקש סליחה את גורמת לשיסוי התלמידים במורים, במסווה של חברמניות.הסמיילי האומלל ביטא התנשאות מגונה כלפי המורה: אני צוחקת למיקרא הערתך, ובפעם הבאה , אצחק לך בפרצוף- בושה !