לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




חזיונות תעתועים ומקסמי שווא

חזיונות תעתועים ומקסמי שווא

לפעמים אדם צועד במלוא האון לעבר מטרה, שמתגלה אחר כך כפָטָה-מוֹרְגָנָה. לא חבל על הזמן?

מאת

נקודת המפגש בין נחל הזאכי לכינרת, ליד בית הבק הייתה מקום מדהים. הנחל הסתיים בלגונה שוקטת ורחבה, והכינרת לחכה את חורשת האקליפטוסים, הרבה לפני שפרות החלו לרעות בה ובסביבה כולה.

מידי שנה היינו מגיעים לשם לרחצה ולפיקניק, עד שהכינרת הנסוגה נעלמה מן העין, ומי הזאכי החלו להישאב לצורך השקיה, כשהם מותירים אחריהם שלולית דלוחה ומעלת זבובים.

על פי ההיגיון הפשוט ש"אם אין מים בשפך, אולי יש מים לפני נקודת השאיבה", נסענו אל אזור בית ציידה, שם יוצרים נחלי הגולן דלתות המתפצלות ומתלכדות קרוב יותר לכינרת. על פי "החוש" חיפשנו את המקום, ואכן איתרנו את ראשיתו של הנחל, כשהוא נחבא בין עצי תאנה ושיחי פטל קדוש.

כך, בכל קיץ, ארזנו את מיטלטלינו ואת ילדינו, העמסנו על הרכב, ולאחר נסיעה ארוכה פסענו בשמחה אל "גן העדן" שהמתין לנו באוושתו הבלתי פוסקת.

גם באותה שנה כלום לא השתנה, להוציא מדריך אחד מהחברה להגנת הטבע שחיכה בחניון לקבוצתו.

"זאכי?" הוא אמר, "זה בכלל לא פה."

"?"

"כאן זה נחל המשושים."

"??"

"כדי להגיע לזאכי אתם צריכים להמשיך ברגל לכיוון..."

"!!!"

20 שנה חשבנו שאנחנו במקום אחד, עד שבא מישהו ובכמה מלים הבהיר לנו שאנחנו בכלל במקום אחר... ממש כמו לשיר סרנאדה מתחת לחלון הלא נכון. כמו לכתוב מכתב ולשלשל אותו לתיבת המִחזוּר.

לא נורא, טעויות כאלה אפשר לתקן, מספיק שכן אחד שישאל:

"סליחה, אתה בטוח שאתה רוצה לזמר סרנאדות לגברת הערנישט? אתה יודע שחוץ מזה שהיא בת שמונים היא גם חרשת לחלוטין?"

ואחר כך יצביע על החלון הנכון.

אז הפסדנו כמה שנים. פסענו בדרך הלא נכונה. העיקר שעדיין לא מאוחר מכדי לתקן.

אבל פעם עשינו שגיאה גרועה עוד יותר.

ממדרשת שדה בוקר ירדנו לנחל עבדת. צעדנו לאורכו וטיפסנו מעלה ב"סולמות". "הדרך חזרה היא לאורך הכביש", הדריך אותנו נציג מרשות שמורות הטבע.

התחלנו להתקדם לאורכו, אבל אחר כך החלטנו ללכת לצידו. כך צעדנו כשמימיננו התהום של נחל עבדת, ומשמאלנו הכביש. ככל שהתקדמנו הכביש הלך והתרחק מאיתנו בעיקול רחב. אולם, אי שם מולנו ראינו כל הזמן את מדרשת שדה בוקר – נקודת היעד שלנו.

ואז, כשהסוף נראה לנו קרוב יותר מתמיד, מצאנו את עצמנו ניצבים בקצהו של מצוק ענק. נקודת המפגש של נחל עבדת עם נחל חווארים. ומולנו, על רמה נישאת אחרת, ניצבה המדרשה. כל כך קרובה, כל כך רחוקה.

האמת התבהרה לפתע פתאום. כל צעד שפסענו קודם בהתלהבות ומתוך אמונה שהנה הוא מקרב אותנו עוד קצת אל המטרה, הרחיק אותנו ממנה. כל פסיעה קדימה, מחייבת אותנו לחזור אחורה – לאורך נחל החווארים, אל ראשית הדרך ממנה יצאנו, אל הכביש...

כך גם בחיים!!!

כך גם בחיים. אדם עלול לצעוד במדבר כשמולו מחייכת "פטה מורגנה" ומבטיחה מים חיים, צל ופירות. הוא הולך והולך, מִפלס המים במימיותיו יורד בהתמדה, אט-אט הוא מתרחק מן הישוב, בעוד שאינו מתקרב במאום אל המטרה הדמיונית שמרצדת מול פניו.

אדם יכול למצוא את עצמו מוקף במים מכל עבר, אך צמא עד טירוף, וכל לגימה נוספת שילגום מן המים המלוחים, רק תרחיק אותו מתחושת הרוויה אליה הוא כמה כל כך.

אדם עלול לשאוף להתעלות מבחינה רוחנית ולטעום משפע התיאוריות והרעיונות לשיפור החיים המוצעים לכל דורש, לגעת ולא לגעת בנשמה, כשכל ניסיון מותיר אותו צמא יותר, ורחוק יותר, מן השלמות.

בסופו של דבר, הבחירה - אם לבלות את חיינו ברדיפה מתמשכת אחר חזיונות שווא ומקסמי תעתועים, שיותירו אותנו מרוקנים, עייפים ורחוקים, או לפתוח את המפה, לקחת מצפן ולצאת לדרך בבטחה - מונחת בידינו...

25/3/2006

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 1 תגובות ב-1 דיונים

(1) , 23/10/2006 11:15

מקסים. באמת מקסים. כל כך נכון.....

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub