רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

תובנות מהחיים

10 דקות של פחד

כ״ח בשבט ה׳תשס״ו כ״ח בשבט ה׳תשס״ו 26/02/2006 | מאת רונית כפיר

10 דקות עם צוות חירום יישובי, מרגע קבלת הודעה ראשונית על פיגוע ירי, ועד להתבהרות התמונה

*הסיפור אמיתי – שמות המקום והדמויות שונו.

14:02

באינטרנט:

פיגוע ירי עם נפגעים ליד מצפה עזריה... דיווח ראשוני: מספר לא ידוע של אנשים נפצע בהתקפת ירי ליד מצפה עזריה. פרטים יבואו...".

יחד עם האייטם החדשותי באינטרנט, נמסר גם דיווח ראשוני באמצעי התקשורת. קרובי משפחה מודאגים מהארץ ומחו"ל מיהרו ליצור קשר עם בני משפחותיהם המתגוררים בישוב.

יעקב קרא את המידע בביפר של מד"א שברשותו: פיגוע ירי במצפה עזריה. פצוע אחד קשה. ההודעה קראה לאמבולנסים להגיע למקום. בלי לחשוב פעמיים הוא חייג אל גלית אחותו שגרה במצפה.

גלית הרימה את שפופרת הטלפון ושמחה לשמוע את קולו של אחיה:

קיבלתי הודעה בביפר על פיגוע ירי אצלכם.

אצלנו...? היא ענתה מוכנית – ובינתיים גלגלי המוח שלה החלו דוהרים במהירות שיא, יחד עם פעימות הלב. לא הייתה צפירה, היא חשבה, סימן שמדובר בפיגוע בדרך. מי כבר יוצא מהבית בשעה כזאת...?

כן, כתוב כאן שיש פצוע אחד קשה.

תשמע טוב! – לפי מה שידוע לי, האחרונים שיצאו מהישוב הם בעלי ועוד שני אנשים שלא גרים פה. אני לא נרגעת עד שאתה מברר טוב טוב מה בדיוק קרה!!!

יעקב ניסה ליצור קשר עם דני, בעלה של אחותו, באמצעות מכשיר ה'מירס'. כשלא זכה לשום תשובה, פתח בסדרת קריאות לחברים שאמורים לדעת יותר טוב ממנו.

נהג האמבולנס, קיבל גם הוא את הודעת הביפר, ומיהר להתקשר אל ראש צוות החירום היישובי (צח"י), ואל מד"א שיקפיצו לאירוע אמבולנס מוגן ירי, במקום האמבולנס המקומי.

מזכירת הישוב שקיבלה גם היא את ההודעה הזדרזה ליצור קשר עם ראש צח"י.

מי האחרון שיצא מהישוב? שאלה אותה ראש הצוות.

דני... ענתה המזכירה, שחלון המטבח שלה משקיף על שער היציאה.

14:03

גלית בהתה באלם (ובהלם) במכשיר הטלפון – 'פצוע קשה' בטרמינולוגית הטרור המוכרת כל כך, משמעותו לעתים קרובות 'רופא עדיין לא קבע את מותו'. בתהּ בת הארבע ישבה ליד שולחן האוכל והמתינה לאמה שתבוא לברך איתה, לשבת לידה ולשוחח איתה כמו בכל יום אחרי הגן.

מה עושים עכשיו? שאלה את עצמה גלית. קודם כל, שומרים על קור רוח. הילדה שלי מסתכלת עלי. היא חייגה אל המזכירה ואל ראש צוות החירום לסירוגין. לבסוף ענתה לה המזכירה:

כן, היא שאלה בקול רועד למרות שהשתדלה בכל כוחה לענות ברוגע, מה קורה? אהה... הבינה גלית, משהו באמת קורה.

זה מה שרציתי לשמוע ממך. ענתה, והתפלאה לשמוע כיצד דווקא היא נשמעת רגיל כל כך:

אהם... בינתיים לא ידוע הרבה. הייתה הודעה ברדיו. הנה, האמבולנס המוגן יוצא בדיוק עכשיו. ברגע שיהיו לי עוד פרטים אעדכן אותך.

14:04

באינטרנט –

חילופי ירי: כוחות הצלה נורו ע"י טרוריסטים.

כפי הנראה כוחות הצלה שהגיעו בעקבות התקפת ירי מחבלים ליד מצפה עזריה, הותקפו בירי גם הם. דיווחים נמסרים על חילופי ירי ברגע זה. מקור בלתי רשמי מדווח על פגיעות קשות.

גלית התגברה בכל כוחה על פיק הברכיים. דני בדרך, עם עוד שני אנשים. מה הסיכויים שזה לא הוא. מה הסיכויים שזה לא אף אחד מהם... למרות החרדה, היא זכרה שיש לה עוד תפקיד אחד: סגנית ראש צוות החירום - תמיד לקחנו בחשבון שהנפגע עלול להיות אחד מאיתנו. אבל כל עוד לא ידוע כלום בבירור, כל אחד צריך למלא את תפקידו.

היא התקשרה שוב אל ראש צח"י. הפעם הייתה תשובה.

כבר הקלטת הודעה במשיבון הקולי? שאלה גלית (המשיבון אמור לספק מידע בזמן אמת לתושבים בכל מקרה חירום).

לא, אבל בעצם עדיין אין לנו שום מידע.

נכון. אבל כמו שאת רואה כל כך הרבה אנשים כבר שמעו על זה. ואם גם הודיעו על האירוע בחדשות, חייבת להיות איזושהי הודעה מוסמכת במשיבון. משהו כמו: על פי מידע ראשוני התבצע פיגוע ירי בכביש הסמוך לישוב. ברגע שיתקבל מידע נוסף, נעדכן את התושבים.

צודקת. ענתה ראש הצוות, אני מייד מקליטה הודעה.

ראש הצוות הניחה את הסלולארי שלה על השולחן. והחליפה מבטים עם המזכירה. שתיהן כבר איישו את מקומן במשרד הישוב.

זאת הייתה גלית, אמרה בכבדות. היא בקשה שאקליט הודעה במשיבון...

כנראה היא לא מקשרת. ענתה לה המזכירה. היא לא חושבת שזה יכול לקרות...

14:05

גלית התיישבה לצד שירה, בתהּ. ברכה איתה על האוכל, ולאחר כמה נגיסות אמרה לה:

בואי תגידי איתי פרק תהלים.

למה? שאלה בת הארבע.

אני לא בטוחה, אבל אולי מישהו נפצע. בואי נגיד שיר למעלות.

שתיהן ישבו חבוקות על הספה ואמרו בקול, מלה אחר מלה:

"שיר למעלות, אשא עיני אל ההרים – מאין יבוא עזרי? עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ..."

אחר כך הן חזרו אל שולחן האוכל. גלית חייכה ברוגע אל שירה. שום דבר בחזותה ובהתנהגותה לא העיד על הרגשות הקשים, על פיק הברכיים ועל המחשבות הנוראיות.

הדקות התמתחו כמו נצח. גלית שלחה מידי פעם מבטים אל החלון. רק שאף אחד לא יבוא אלי. אני לא אוכל לעמוד בזה. אם חברות מתחילות להגיע זה סימן ש... בין לבין היא חייגה שוב ושוב אל בעלה.

עשרות שיחות טלפון, וקריאות 'מירס' נשלחו אל דני. אך לא זכו למענה.

14:12

צלצול הטלפון הקפיץ את גלית. אולי זה דני, אולי זה מַשהו אחר... לא, הודעות כאלה לא מוסרים בטלפון. היא הרימה את השפופרת. יעקב היה על הקו.

מדובר בריב בין חמולות. הנפגע ערבי מקומי.

מאיפה אתה יודע?

תעזבי, יש לי מקורות.

באותו זמן בערך הגיע המידע גם אל רשתות התקשורת, ואל צוותות החירום השונים.

באינטרנט-

מד"א: ריב חמולות ליד מצפה עזריה – לא התקפת טרור.

אנשי שירותי החירום של מד"א מדווחים שאדם אחד נפצע מאירוע ירי ליד מצפה עזריה, במה שמסתבר שהיה ריב חמולות בין תושבים ערביים מקומיים, לא התקפת טרור.

14:15

סוף כל סוף דני ענה לגלית.

כן 'גליתוש', מה העניינים?

היה ריב בין חמולות. מישהו נפצע קשה.

כן, עברנו שם. הייתה התקהלות גדולה של ערבים, אבל היה גם ג'יפ, אז לא פחדנו לעבור.

למה לא ענית? כל הזמן ניסינו לתפוס אותך.

לא יודע, לא שמעתי. אני רואה שהמון אנשים התקשרו אלי. אבל אני לא מבין, מה כבר הייתי יכול לעזור לכם מרחוק...?

נו באמת? מה הוא כבר היה יכול לעזור?

 

מאמרים נבחרים

1 2 3 576

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן