גשם ראשון. ילדים שולפים מאי שם מטריות ומעילים, רצים החוצה אל הטיפות המפזזות ורוקדים יחד איתן. אמהות מחייכות אוחזות בתינוקותיהן ונעמדות בפתחי החלונות והבתים. גשם. ריח משכר של מים ואבק. משב קריר בשלהי הקיץ הלוהטים. קשה להאמין שזה בדיוק אותו גשם בו מאסנו בסופו של החורף האחרון. הגשם שחיכינו שיסתלק וייתן כבר לפרחים לפרוח ולאביב לזרוח.

עונה חדשה, תקופה חדשה, קסם חדש.

לפעמים לאחר יום מתיש במיוחד, אני חושבת מה היה קורה אלמלא היה לילה שממתין לנו בסופו של כל יום. מה היה גורם לנו לעצור? קשה לי להאמין שיש בכוחו של שעון כלשהו לעצור אדם מעבודות הניקיון בערב פסח למשל. כמו שנאמר (בראשית ח, כב): "יום ולילה לא יִשבותו". אבל החושך המכסה את היקום מודיע לכולם: די! נגמר יום אחד. מחר יגיע יום חדש.

יום חדש, התחלה חדשה, תקווה חדשה.

לא בכדי אנחנו מודים מידי בוקר בתפילת שחרית:

בָּרוּך... יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חשֶׁך ... וּבְטוּבוֹ מְחַדֵּש בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׂה בְרֵאשִית...

מְחַדֵּש בכל יום מעשה בראשית... כמה נפלא הוא טעמה של ההתחדשות. סגרנו מעגל. סגרנו תקופה. אתמול חלף, ויום שלם עומד לפנינו. יום של עשייה והצלחה, יום של הגשמת כל החלומות, יום של התקדמות ועליה... בוודאי זה יהיה היום אשר לו חיכינו תמיד.

ובלילה:

"בָּרוּך... אֲשֶׁר בִּדְבָרוֹ מַעֲרִיב עֲרָבִים בְּחָכְמָה פּוֹתֵחַ שְׁעָרִים בִּתְבוּנָה מְשַׁנֶּה עִתִּים וּמַחֲלִיף אֶת הַזְּמַנִּים, וּמְסַדֵּר אֶת הַכּוֹכָבִים בְּמִשְׁמְרוֹתֵיהֶם בָּרָקִיעַ כִּרְצוֹנוֹ, בּוֹרֵא יוֹמָם וָלָיְלָה, גּוֹלֵל אוֹר מִפְּנֵי חשֶׁך וְחשֶׁך מִפְּנֵי אוֹר, הַמַּעֲבִיר יוֹם וּמֵבִיא לָיְלָה, וּמַבְדִּיל בֵּין יוֹם וּבֵין לָיְלָה..."

עוד מעגל עומד להיסגר. אם ניצלנו היטב את היום, נוכל כעת לנוח מהמאמץ וליהנות מעט מפירותיו. ואם נכשלנו, זה הזמן לאחות את השברים. לאסוף את הדמעות ולחלום על מחר שאו-טו-טו מגיע. מחר שבו ייפתחו בפנינו שערים חדשים, התחלות חדשות והצלחות. יום שבו נצליח לתקן את כל טעויות האתמול ולסיים בברכת לילה טוב שלווה.

כל התחלה נוטעת בנו תקווה לעתיד טוב יותר. יום חדש, שבוע חדש, עונה חדשה, מקום עבודה חדש, מקום מגורים חדש...

אבל האם אנחנו חייבים לחכות לה להתחלה שתגיע מעצמה?

"אוף! שוב עניתי בחוסר סבלנות לשכנה הבודדה."

חבל, אבל לא נורא. אתם יכולים לעצור עכשיו, כן ממש עכשיו ברגע זה, ולפתוח דף חדש.

"שוב לא הכנתי שיעורים... שוב התחצפתי אל ההורים... שוב נסעתי על מאה ועשרים..."

אז למה שלא נניח את הרגל על הדוושה, נעביר הילוך ונפתח לעצמנו התחלה חדשה, סתם כך, באמצע היום, באמצע החיים, כי זה בדיוק מה שאנחנו רוצים לעשות...!