לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




פצע קטן – התעלות גדולה

פצע קטן – התעלות גדולה

הכל התחיל בשפשוף קטן שלימד אותי שלא לקחת את גופי הבריא כברור מאליו.

מאת
תוך דקדוק בכל מילה בתפילה, ובעיקר בברכת "רפאנו". אפילו הוספתי תפילה אישית לרפואת כל עם ישראל.

בסוף התפילה אף פיללתי לתפילה עילאית שכזו בכל יום.

שיהיה לך שפשוף קל

הכל התחיל בשפשוף קטן. אין לי מושג כיצד זה קרה בדיוק. אני גם לא זוכר מתי זה התחיל, אני רק יודע שבוקר אחד קמתי עם כאב בכף רגלי. בדיקה מהירה הראתה כי שפשוף קטן מצא את דרכו לגב רגלי. איך? באמת לא יודע!

וכמו עם כל פצע קטן, מה עושים? מתעלמים. הרי זה יעבור בע"ה כמו כל פצע קטן אחר. קצת לא נעים אולי, אבל לא יותר מזה.

טוב, אז הפעם טעיתי, מה לעשות? קורה. השפשוף, למחרת, החל לכאוב כבר יותר, עד כדי כך שלא יכולתי לנעול נעליים, והייתי מחויב להסתפק בסנדלים.

גם זה כבר מוגזם לטעמי, אשר על כן – פניתי לרופא. דיאגנוזה קלה סיפקה את התשובה לכאב – הפצע הזדהם והפך מוגלתי (סליחה עם הקוראים על התיאור הפלסטי). ולא רק זה, מסתבר שהרגל התנפחה והאדימה כמו עגבניה בשלה. בשלב זה, כבר נבצר ממני להלך ככל האדם ונאלצתי לדדות על רגליי. הרופא הורה לי לקחת אנטיביוטיקה שלוש פעמים ביום, ולמרוח משחה אנטיביוטית על מקום הפצע פעמיים ביום.

מודה אני

ביום המחרת, עת התעוררתי על מיטתי, הודיתי לבורא עולם על שהחזיר בי נשמתי בחמלה רבה ונטע בי אמונתו, ומיד ניגשתי לנטילת ידיים של שחרית. מלאכה פשוטה לכאורה, אך עמידה מהירה על 2 רגליים גרמה לכאב חד לרוץ מגב רגלי לכיוון המוח. הכאב הזכיר לי את הפצע הבעייתי...

ואז המחשבות החלו להתרוצץ. איך אני אלך כך לעבודה? איך אלך בכלל? ולמה זה קורה לי בכלל? גישת הרחמים העצמיים השתנתה במהרה, אחרי ככלות הכל רק לפני כמה שניות הודיתי לבורא על שנטע בי אמונתו. התבוננות קלה תוך ניתוח המצב שינתה לחלוטין את גישתי. לפתע הבנתי את גודל המשמעות של שתי רגליים. מסתבר שזה לא כל-כך מובן מאליו, והנה בא פצע של שניים על שני סנטימטר והזכיר לי את הנס הקטן-גדול הזה שהבורא העניק לי שתי רגליים, שתי ידיים, שתי עיניים, שתי אוזניים, שיניים, חושים שונים ועוד ועוד איברים קטנים וגדולים, פנימיים וחיצוניים, שקצרה היריעה מלהזכיר.

בו ברגע עברה בי צמרמורת והכתה בי ההכרה שברוך ה' – יש לי שתי רגליים! אז אחת קצת כואבת? נו, ברוך ה'! יש אנשים שהיו מוכנים לתת את כל הונם בעבור שתי רגליים בריאות וחזקות שאחת מהן כואב במקצת.

תפילת שחרית

בתפילת שחרית כבר עמדתי, בעיניים דומעות של שמחה אמיתית, שוטח תפילתי – מעט לרפואה והרבה לתודה. תודה לבורא על שנתן לי מתנה שכזו – גוף בריא עם נפש בריאה. הגוף הזה אולי נראה כדבר מובן מאליו מדי יום, אבל הנה בא הפצע הקטנטן הזה והזכיר לי שדברים אינם תמיד מובנים מאליהם. על גוף בריא בכלל ועל כל אבריו בפרט – צריך להודות!

אחחח... איזו תפילה היתה לי הבוקר. איזו הרגשת התעלות!

15/11/2003

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 1 תגובות ב-1 דיונים

(1) יוסי, 21/3/2004 07:33

להודות על גוף בריא זה לא מספיק

צריכים לדעת יש אנשים שלא זכו אפילו לבגדים לשכל כי הרי ראיתם פעם איזו פרה שלובשת חזייה למשל או חתול עם מגפיים(חוץ מסיפורי אגדות) לא ראינו ולא שמענו רק אולי בדור הזה יש כל מיני שגעונות אבל באופן כללי זה לא כך על פי הטבע שהבהמות והחיות הולכים ערומים כי אין לכם דעת ושכל להבין מה זה עם בגדים או בלי.
לצערנו היום בדור הזה יש גם בני אדם שאו שחסר להם כסף לקנות בגדים או שחסר להם שכל ללבוש בגדים והולכים כבהמות וחיות השדה הולכות עם חזייה או בגד ים ברחובות
ממש אין הבדל בין האדם לבהמה באנשים כאלו
לכן אדם שלא הולך כך צריך לברך בכוונה ובשמחה עצומה כל בוקר
ברוך אתה ה' מלביש ערומים ברוך ה' זכיתי שיש לי בגדים ואני לא ערום ועריה
וכן ברוך אתה ה' הנותן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה וכן אני האדם זכיתי להבחין בין אמת לשקר בין רע לטוב ואני לא בן אדם עם שכל של בהמה
ישתבח שמו לעד תודה תודה רבה.

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub