רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

תובנות מהחיים

כשהמציאות קוראת תיגר על המחשבה

י״ח בשבט ה׳תשע״ד י״ח בשבט ה׳תשע״ד 19/01/2014 | מאת רונית כפיר

האם אנחנו מתבלבלים מהעובדות כשהמציאות קוראת תיגר על תפיסת עולמנו?

"הסיכויים שמישהו יגיע ממאדים הם אחד למיליון", הוא אמר, ובכל זאת הם באים!
(מלחמת העולמות - ג'ף וויין)

"אני אומר לך, יש חיה כזאת עם צוואר ארוך ארוך, ובקצהו ראש קטן שאוכל עלים מצמרות העצים, וקוראים לה ג'ירפה", סיפר מישהו לבדואי קשיש.

"עזוב, אין חיה כזאת!" ענה הבדואי נחרצות.

"ואם אני אוכיח לך?"

"תנסה. אבל תדע שאין חיה כזאת."

הבדואי עלה לרכבו של ידידו ונלקח אחר כבוד לגן החיות. ושם, מול כלוב הג'ירפות חגג הידיד את נצחונו.

"נו מה אתה אומר?" הוא שאל. "צוואר ארוך עם ראש קטן למעלה יש?"

"יש", ענה הבדווי בכובד ראש ומיהר הוסיף, "אבל מה אני אגיד לך, אין חיה כזאת!"

לכולנו יש רגעים כאלה בחיים. רגעים בהם אנחנו עומדים מול מציאות שמשום מה לא נתפסת בחושינו המוגבלים.

אני זוכרת את עצמי מחזיקה בפליאה קוביה הונגרית פשוטה ולא מאמינה שיכול להיות דבר כזה – איך תיתכן תנועה אנכית ואופקית גם יחד של חלקי הקוביה. למרות שהמציאות הייתה חזקה, ואני עדיין צעירה ובעלת מחשבה גמישה, לא הצלחתי להתמודד עם הסטייה הלא מובנת בתפיסה המרחבית שהתעקשה למרות הכל ש"אין חיה כזאת!" – עד שפירקתי את הקוביה לגורמיה וגיליתי את מערכת הצירים הכדורית הפנימית.

שנים חלפו מאז, ותחושה עזה של דז'ה-וו מלאה אותי, כשראיתי סרטון הדגמה למדפסת תלת מימד. "עזוב", אמרתי לבני, "סתם עבודה בעיניים." כחכם ומלומד בטיפול במבוגרים חסרי מעוף, הוא פשוט שתק ועבר מקליפ לקליפ שחזר והדגים את אותה תופעה בלתי נסבלת.

"אבל איך זה יכול להיות? אני מבינה שאפשר להדפיס גופים תלת ממדיים. מה שאני לא קולטת זה איך ניתן ליצור אביזר מורכב עם גלגלי שיניים פנימיים שמסתובבים?"

עוד קליפ או שניים, ונאלצתי להודות שכנראה יש "חיה" כזאת למרות הכל (עם זאת, אודה שההפנמה דרשה קצת יותר זמן).

בין רוח לחומר

כל עוד מדובר בעקרונות פיזיקליים או בחידושים מוחשיים, אנחנו מצליחים להתרגל לשינוי במהירות רבה יחסית (נכון, תלוי בגיל). חישבו למשל באיזו קלות קיבלנו את העובדה שטילים יכולים ליירט טילים במהירויות של שברירי שנייה? באיזו פשטות קיבלנו את כל האייפדים והאייפודים על ביצועיהם המדהימים, רק לחשוב שלפני משהו כמו שלושים שנה התלהבנו ממסכי מחשב (מסורבלים) שהצליחו להפיק 256 צבעים במקום ארבעת הגוונים שנחשבו עד אז לשיא הקדמה.

הקושי הרבה יותר גדול כשהמציאות שעומדת מולנו קוראת תיגר על צורת החשיבה שלנו. על מערכות אמונה ודעות שבנינו בעמל רב במשך שנים. על עקרונות שעל פיהם ניווטנו את חיינו וחינכנו את ילדינו. על ספרים שאולי כתבנו, שיעורים שאולי מסרנו, אמירות שודאי פיזרנו...

מה עושים במקרה כזה? איך מגיבים?

ריאיון* מפתיע, עם מישהו שנחשב למאוד רציונאלי בחברה הישראלית, המחיש את חוסר הגמישות הזה, את חוסר היכולת לוותר על תפיסה רעיונית-עקרונית, מול המציאות.

בני בשן: קרה לך פעם משהו שאף אחד לא מאמין לך שקרה לך?

יוסי שריד: "אוה, הרבה דברים. רוצה דוגמא? פעם מתי... וכבר לא הייתי פה. זה היה כשנסענו כל המשפחה במכונית, ואני זוכר את הילדים שלי האומללים יושבים מאחור ובוכים מרה על אביהם שנסתלק.

בשן: אני לא מאמין לך.

שריד: כן-כן, לא, זה סיפור כהווייתו וזה גם היה, אבל אף אחד לא מאמין שזה קרה לי.

נסענו באוטו, ופתאום הרגשתי חולשת דעת, והרגשתי פרץ חום עצום, ופתאום הרגשתי שאני אהמ... מתרומם מתעופף מעלה מעלה, והרגשתי תחושה מאוד עמוקה של יציאת הנשמה....

בשן: רגע, רגע, אתה רוצה להגיד לי שהרגשת הפרדה בין נשמה לגוף?!

שריד: כן, כן, והרגשתי תחושה של יציאת הנשמה, וכנשמה מעופפת התבוננתי על פני הכדור, ואז ראיתי את משפחתי שממשיכה לנסוע באוטו".

שריד המשיך ופירט כיצד ראה מלמעלה איך אשתו החיוורת מסיעה אותו לבית החולים. לרופאים שבדקו את שריד, שבינתיים התאושש ושב לגופו, לא הייתה אבחנה רפואית מוגדרת, מלבד הידיעה שזוהי תופעה מוכרת.

שריד: כנראה שהתחייבה אבחנה לגמרי אחרת, שקשורה ב.. איך נאמר? ביחסי הגומלין שלנו בין הגוף לנפש. לפעמים היא אולי רוצה לצאת, היא רוצה להשתחרר, שמע, גם היא רוצה קצת חופש. היא רוצה להתבונן על הדברים אחרת. לא תמיד מתוך הכלוב הפנימי הזה.

החוויה, כך מסתבר, הייתה אמיתית ומשכנעת. אבל לא בדיוק מתאימה לתיאוריות של האדם שחווה אותה:

בשן: זאת אומרת ... שיש איזה שהיא ישות נפרדת שהיא הנשמה שלך?

שריד: אתה מדייק. הנשמה, הנפש נפרדת מהגוף.... ואני בכלל לא מאמין בהישארות הנפש... זה גם בניגוד לאידיאולוגיה שלי....

בשן: ...האתיאיסט הנורמטיבי, נגיד ככה, הוא חושב בכלל שהנפש והגוף חד הם, זאת אומרת כשהגוף הולך, אז גם הנפש נעלמת.

שריד: "כך גם אני חושב, אבל מה שקרה לי לא עולה בקנה אחד עם האני מאמין שלי, עם תפישת העולם שלי... גם במובן של העולם הזה וגם במובן של העולם הבא."

בשלב הזה נזכרתי בסיפור על הג'ירפה: צוואר ארוך יש, ראש קטן למעלה, יש – אבל אין חיה כזאת.

שכר פרישה

הגמרא מספרת על שמעון (או נחמיה) העמסוני שטען שכל מילת "את" בתורה באה לרבות משהו נוסף. וכך, הוא עבר על פני 'אתים' רבים, ולכולם מצא הסבר, עד שהגיע לפסוק: "את ה' א-לוהיך תירא". מכיוון שהוא הבין שאין ריבוי לא-לוהים מיד עזב את כל עבודתו.

"אמרו לו תלמידיו, 'רבי, כל אתים שדרשת מה תהא עליהן?'

אמר להם, 'כשם שקבלתי שכר על הדרישה כך אני מקבל שכר על הפרישה' ".

היהדות טוענת שהאדם מקבל את שכרו על פי מאמציו לעשות את הטוב והנכון. לכן, ודאי שהשכר על עצם הדרישה, הבדיקה, החיפוש אחר האמת ומסירתם לתלמידיו ושומעי לקחו, לא יעלה על השכר הוויתור וההודאה בטעות מול תלמידיו ושומעי לקחו. לא משנה "מה יגידו" או "מה יחשבו", לא משנה מה הייתה התיאוריה – העיקר הוא מהי האמת.

את התובנות האלה כדאי לזכור היטב בפעם הבאה בה נגלה שטעינו (לא להאמין אבל זה קורה מדי פעם אפילו לי), ולדעת שבסופו של דבר ההודאה באמת מגוחכת הרבה פחות מהניסיון האומלל לתרץ, לכסות או לדבוק בעמדה המיושנת.

ואפילו יוסי שריד מרשה לנו:

"או קי, קח לך את התרשמותך, ו... ועשה בה כחפצך. זה בסדר גמור מבחינתי."

* מתוך ראיון בגל"צ

מאמרים נבחרים

1 2 3 576

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן