קרובי משפחה, בניגוד לחברים הטובים שלנו, הם אנשים שלפעמים אנו לוקחים כמובן מאליו.

הרי כולנו מקפידים לשמור על קשר עם החברים שלנו, להתעדכן מה חדש אצלם, לשתף אותם במה שקורה איתנו, וכמובן, להיפגש איתם מדי פעם. הרי, אם לא כך היה, במה היה אפשר להגדיר אותם כחברים שלנו?

לעומת זאת, עם קרובי המשפחה שלנו יש נטיה להיות 'סלחניים' יותר כלפי קשר שמתרופף. הרי, גם ללא הטלפונים והביקורים היזומים, כולנו יודעים שהקשר המשפחתי עודנו מתקיים, ואנו מעדיפים לסמוך על המפגשים התקופתיים בחתונות, בבר המצוות או באזכרה השנתית של הסבתא-רבא.

לפני שבועיים נהרגה בת-דודה שלי בתאונת דרכים.

כמעט שלא הייתי בקשר איתה.

אני מצליחה ממש בקושי לשחזר את מספר הפגישות שלנו בשנים האחרונות. הייתי בחתונה שלה בדיוק לפני שנתיים. פגשתי אותה בחתונה של אחותה, שהתקיימה בקיץ שעבר. ונפגשנו שוב באחת האזכרות המשפחתיות, לפני כמה חודשים.

נדמה לי שזהו.

והרי לא היה מדובר באיזה משבר משפחתי, או בנתק מכוון שנוצר בגלל פיצוץ על רקע אישי. מדובר בסך הכל בבת-דודה רגילה, אחת מתוך עשרים ומשהו נוספים, שהמכנה המשותף בינינו הלך והצטמצם עם השנים, ולכן התמעטו להן גם הפגישות.

יתכן שיכולתי לתלות את סיבת הנתק בפער הגילאים שבינינו, או בדרך החיים השונה שכל אחת מאיתנו ניהלה, ואפילו המרחק הגיאוגרפי יכול היה 'לשחק' פה תפקיד משמעותי.

אבל אני בוחרת כאן להיות כנה עם עצמי. הרי יש לי חברים בכל טווח הגילאים; והרי אני שומרת על קשרי ידידות עם אנשים מכל מיני עולמות; והרי גם מרחק גיאוגרפי איננו מונע ממני מלהיות בקשר טוב עם חברי הילדות שלי.

אז אני בוחרת כאן להיות כנה עם עצמי.

סתם. סתם לא שמרתי על הקשר בינינו. סתם, משום שסמכתי על החתונות, על האירועים ועל האזכרות השונות שיפגישו בינינו. סתם, משום שהנחתי שהקשר המשפחתי, המושג שנקרא 'קשר הדם', יצליח לבדו לשמור על החיבור בינינו.

במהלך ההלוויה, במשך ימי השבעה, וגם כעת, בימי האבל ה'לא רשמיים' והממושכים, אני פתאום מגלה עולם שלם על בת דודתי המנוחה.

שמעתי מהוריה על ילדותה המאושרת. שמעתי מאחותה על כישוריה המדהימים. בעלה סיפר על הבישולים הטעימים שידעה להכין. אחיה סיפר על חוש ההומור המיוחד שלה. אפילו חבריה ידעו לספר עליה הרבה יותר ממה שידעתי בעצמי.

ואני... בשבילי היא רק היתה בת-דודה שפוגשים באירועים המשפחתיים.

קרובי משפחה, בניגוד לחברים הטובים שלנו, הם אנשים שלפעמים אנו לוקחים כמובן מאליו.

הרי כולנו מקפידים לשמור על קשר עם החברים שלנו...

ולעומת זאת, עם קרובי המשפחה שלנו, יש נטיה להיות 'סלחניים' יותר כלפי קשר שמתרופף.

אז עצה קטנה לי אליכם –

המשפחה שלנו היא לא תמיד הבחירה הראשונה והטבעית שלנו, במיוחד כאשר אנו מחפשים פרטנרים לבילוי חברתי או מפגש ספונטני.

זאת המציאות, וזה לגמרי לגיטימי.

אבל...

בואו נוודא כולנו ש'קשרי הדם' שלנו לא יתהדקו, רק לאחר שכבר מאוחר מדי!