לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




פרידה מגן השעשועים

פרידה מגן השעשועים

ניסיתי ג'ימבורי, משחקיה בקניון ושאר מקומות המבטיחים אושר ועניין לילדים – אבל אין כמו הדבר האמיתי שלא עולה כסף.

מאת

כשהחל שעון החורף, עוד ניסינו למחות.

השבוע, כשטיפות גשם התחילו לטפטף בשעת בין ערביים נאלצנו להיפרד סופית ממי שאירחה אותנו יפה כל כך לאורך כל הקיץ- הגינה הציבורית.

לפני שהפכתי לאם, התייחסתי אליה בחשדנות. היא נראתה לי מקום מפגש לאימהות בלתי משקיעניות, שמחפשות עוד דרך "לשרוף" כמה שעות של אחר הצוהריים.

ילדיי, כך הייתי בטוחה, יקומו משנת הצוהריים שלהם הישר אל שעת סיפור איכותית, שתלווה במוזיקה קלאסית. אח"כ הם יעסקו בציור או פלסטלינה, ישחקו בסניף "שילב" המקומי שפתחנו בבית ולבסוף ישבו ברוגע אל ארוחת הערב שלהם שלווים וחייכנים.

חלומות לחוד ומציאות לחוד אמרו כבר גדולים ממני, לא?

מספר דקות לאחר השכמתה של הנסיכה משנת היופי שלה בין 4-2 היא נעמדת בסמוך לדלת הכניסה . שלוש דפיקות שלה ביד קטנטנה וקפוצה, בליווי שלוש קריאות של "הייתה", "הייתה" "הייתה" (תרגום בגוף הסרט: למטה, למטה, למטה...) מבהירות לי היטב מה אנחנו הולכות לעשות בשעות הקרובות.

בגן כנראה, לא למדו עדין את המשפט "ביתי הוא מבצרי...".

בתור אמא משקיענית ניסתי בתחילה את הג'ימבורי הממוקם מרחק 15 דקות מביתי. מפגש עם שוטר חביב, שניסה להבין מדוע אני נוהגת בזיגזג מבלי לאותת (התשובה: "לצערי לא למדתי בבית ספר ללולינות- תנסה אתה לנסוע 15 דקות עם ילדה שצועקת "היתה, היתה, שחק שחק", לתת לה בקבוק ולחפש את המוצץ ונראה אם תצליח לנסוע בנתיב אחד) הבהיר לי שצריך לחפש אופציה אחרת. גם עלות אחר הצוהריים ההוא- 30 ₪ כניסה למשחקיה+ 250 שקל דו"ח לא איפשרה לי לשחזר את החוויה המרנינה.

מספר ימים ניסינו את הקניון- מה יכול להיות טוב יותר? מקום ממוזג, יש מתקנים לילדים, יש אוכל ושתיה זמינים- ממש חלומה של כל אם יהודיה.

בביקור הראשון החליטה הקטנה לארגן מחדש מדף או שנים בכמה חנויות- מבטן של המוכרות הבהיר לי חד- משמעית כי איננו "לקוחות מועדפים" בלשון המעטה. וכפי שהגדילה אחת מהן לעשות ואמרה "תחזרי שהילדה תגדל קצת, טוב?" (בליווי "איזה מתוקה" וצביטה בלחי).

הפיתרון נמצא כאשר יום אחד עברנו בסמוך לגן השעשועים . הקטנה זינקה מהעגלה, ובמשך השעתיים הבאות העסיקה את עצמה בנדנדה, במגלשה ובעיקר במריבות עם ילדים אחרים.

כמובן ששיחזרתי את ההצלחה ביום שלמחרת ובזה שלאחריו, וכך כמעט לאורך כל הקיץ...

אומנם ההתארגנות קצת ארוכה, צריך לקחת בימבה, אופנים, עגלה+בובה, דלי וכף, קרם שיזוף, שתייה, סנדוויצ'ים, ממתק וכל מה שעולה בדעתך ששאר האימהות יביאו (לעולם, אבל לעולם הילד שלך יביט בעיניים כלות על הממתק/הסנדוויץ' שהביא שכנו לספסל ויגרום לך להרגיש נקיפות מצפון, שלא הבאת את מה שהוא אוהב...).

גם איסוף החולות מכל רחבי הבית בשעה שלאחר החזרה מצריך אנרגיות, אך כל המאמץ שווה לאור העובדה שבשעה 20:00 יורדת על הבית דממת אלחוט.

ורגשות האשמה שלי על חוסר המשקיענות?

הם כבר מזמן התפוגגו. וכפי שהרגיעה אותי ג', אם לשלושה חברתי לספסל בגינה לאורך כל הקיץ: "יש כאן פיתוח מוטריקה גסה, שיווי משקל וקורדינציה (ע"ע מתקני משחקים), פיתוח יחסים חברתיים ויחסי התנהגות (ע"ע מריבות על התור למתקנים). ובעיקר ילדים שמחים ומאושרים שמעדיפים בינתיים להתעמק בלימודי מדעי החול".

ובעולם, בו ילדים לומדים מוזיקה, מחשבים ואנגלית כבר בגיל 3, ומדלגים על שנות הילדות החשובות כל כך, אני מביטה בבתי הישנה, בוגרת "מדעי החול" בהצטיינות, ומאחלת לה שתישאר עוד הרבה שנים ילדה, ובעיקר שתמשיך לעשות את הטוב ביותר עבורה.

8/11/2003

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 2 תגובות ב-2 דיונים

(2) אנונימי, 12/11/2003 03:28

מקסים!

נהנתי והזדהתי!
הכתיבה קולחת והתאור ממש מושלם. כיף!

(1) שושי, 10/11/2003 04:43

הפרידה היתה מצערת גם לנו

הפרידה היתה מצערת גם לנו.....
מעכשיו נאלץ כולנו להתמודד עם נזקי הסופה גם בבית....

יישר כח על הנושאים והסיגנונות, תמשיכו כך!!!!!!!

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub