רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

חגים ומועדים

שני ילדים - שישים שנה

כ״ו באב ה׳תשס״ג כ״ו באב ה׳תשס״ג 24/08/2003 | מאת ריבקי רט

שני ילדים, שישים שנה, ונדמה כי דבר לא נשתנה. הרהורים בעקבות פיגוע התופת בקו 2.

 שוב כיכבו בעמוד הראשון של העיתון תמונות הזוועה.

תמונות של הרס וחורבן מן הפיגוע בירושלים.

תמונה אחת משכה את עיני במיוחד- ילד חרדי שפניו עטורות הפאות פצועות ומדממות ומעיניו נשקפת אימה.

התמונה הזו לא הרפתה ממני. הרגשתי, כאילו נתקלתי בה אי פעם בעבר.

מבין התמונות של עגלות ילדים זרוקות על הרצפה, נשים האוחזות בתינוקיהם הפצועים ומשוועות לעזרה ואנשי זק"א העוסקים במלאכתם הקדושה היא שבה וצפה.

ילד חמוד כבן שמונה או תשע שביקש מהוריו לבלות יום של חופש בירושלים ונקלע בעל כורחו לזירה המדממת.

ופתאום התמונה התחלפה, שוב לא ראיתי בדמיוני את התמונה הצבעונית, אדומה ברובה מדמו של הילד במקומה הופיעה תמונה בשחור לבן. הייתה זו התמונה המפורסמת מתקופת השואה של ילד המרים את שתי ידיו לאות כניעה ומעיניו נשקף אותו מבט בדיוק- פחד.

הרהרתי לעצמי- למעלה משישים שנה חלפו מאז. שישים שנה בהם קמה מדינת ישראל- פיסת אדמה קטנה שהייתה למפלט לעם נרדף ולעיתים נדמה כי דבר לא השתנה העם הנבחר ממשיך להיות נרדף על ידי שונאיו.

 

 

 

לימור, היא חברה טובה שנוהגת להתקשר כל ערב ט' באב לאחל צום קל ולשאול אם עדיין לא הגענו למסקנה שזה קצת טיפשי לצום על דבר שארע לפני אלפי שנים, ואני תמיד עונה- החורבן הפיזי אומנם ארע לפני אלפי שנים, אך עם ישראל לא מצא לו מאז מנוח, נודד בעולם וגם שנדמה היה שהגיע אל המנוחה והנחלה וקמה מדינת ישראל עדיין הוא ממשיך להיות נרדף. בבלים, גרמנים, ערבים- הצייד מתחלף והציד נמשך.

"השנה יש הודנה, אוטוטו מגיע השלום" צחקה לימור "יש לי תירוץ מצוין לשתות קפה...".

השבוע, ביום שלישי ההודנה הופרה.

למחרת לימור צילצלה. "הם נהרגו בדרך מהכותל. צדקת. החורבן לא מת, הוא רק שינה את פניו".

דווקא היא מכולם לא שאלה אותי את השאלה "למה דווקא כאלה צדיקים? למה בדרך מהכותל? לאלו ששאלו. לא היו לי תשובות. קטונתי.

רב חשוב שנשאל השבוע את אותה השאלה ענה "אם הייתי מסכים עם השאלה הזאת, זה אומר שטיפ טיפה במחשבה הייתי מסכים עם הריגתם של אלה ממועדון הלילה וזה פשוט נורא, הם הורגים אותנו כי אנחנו יהודים בין אם בכותל ובין אם במועדון"

 

 

ושתי תמונות הילדים המשיכו להדהד בראשי, ואיתם התפילה לפני א-לוהים שהחורבן הנמשך אלפי שנים, משנה פרצוף מדור לדור וממשיך להכות בנו יגיע לקיצו ,שריד בית מקדשנו ממנו חזרו הנרצחים ישוב לימי תפארתו וילדים לא ידעו פחד מהו וישבו להיות ילדים.

 

"עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים ואיש משענתו בידו מרב ימים. ורחובות העיר ימלאו ילדים וילדות משחקים ברחובתיה" (זכריה ח).

 

 

מאמרים נבחרים

1 2 3 576

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן