לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
  • פרשת השבוע: נח
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




מה שהצלתי מהאש

מה שהצלתי מהאש

לא רק מצבי חירום קיצוניים יכולים להוציא מאיתנו אוצרות חבויים

מאת

זה לא חלום, אני בתוך סיוט אמיתי: הבית שלי עולה באש!

באמצע הלילה, התעוררתי בגלל ריח שרוף חזק. פקחתי את עיני, לקח לי כמה שניות להבין שאני לא בתוך חלום אלא בתוך סיוט אמיתי: הבית עולה באש!

דוקא באותו לילה בעלי היה בנסיעת עסקים מחוץ לעיר, ואני נשארתי לבד בבית עם שלושת ילדי. קמתי בבהלה, ורצתי לחדר הילדים. שלושת ילדי הפעוטים ישנו להם בשלווה בחדר שהתמלא עשן. למרות שאני בדרך כלל לא חזקה במיוחד, וקשה לי להרים את נעם הילד הגדול בן השש, ידעתי שבכזה מצב אסור לאבד רגע. הבית הלך והתמלא בלהבות, וידעתי שיש לי רק הזדמנות אחת. אני לא יודעת איך, אבל הצלחתי להרים את שלושתם, ולרוץ איתם לרחוב. הבית נשרף, כמעט כולו, הוא בער כל הלילה, אבל אנחנו ניצלנו!

למחרת בבית החולים (שם אושפזנו לכמה ימים בגלל העשן הרב ששאפנו), באו כמה עיתונאים לראיין אותי, "האמא הגיבורה" שהצליחה להציל את ילדיה תחת הלהבות. הם שאלו: 'איך היה לך את הכח?' האמת, שלא היתה לי תשובה.

אחר כך קראתי שכך בנוי הגוף, שבמצבי חירום משתחררים בו הורמונים מיוחדים שמאפשרים לפעול בצורה עוצמתית ועל-טבעית. זה מדהים איך דוקא הקשיים מאלצים אותנו לגלות בעצמנו כוחות נסתרים שכלל לא ידענו שיש בנו. זה לא רק הגוף אלא גם הנפש. גם היא בנויה כך, שבמצבי חירום וחוסר ברירה מתגלה בה יצירתיות מופלאה, שרדומה לגמרי בחיי שיגרה.

האוצר שמתחת לגשר

בהקשר הזה נזכרתי בסיפור מעניין שפעם שמעתי, על יהודי חסיד מקראקוב, בשם אייזיק. לילה אחד הוא חלם חלום, ובחלום אמרו לו שיסע לעיר פראג, ושם ימצא אוצר מתחת הגשר. החלום חזר ונשנה, לילה אחר לילה. אותו חסיד לא ידע מה לעשות. מצד אחד, הוא התפתה לחשוב שאולי באמת יש שם אוצר, ומשמים החליטו סוף סוף להעניק לו עושר גדול. מצד שני, רק על סמך כמה חלומות לנסוע מאות קילומטרים? כאשר באותו לילה החלום חזר שוב, הוא החליט שזהו. רתם את הסוס, ויצא לדרך הארוכה עד הגשר שבפראג.

לאכזבתו הרבה, כשהגיע לשם, הוא מצא את הגשר מהחלום, אבל לצערו הרב, באותו מיקום בדיוק, חנה גדוד חיילים. הוא התעצב מאד, כיון שבלתי אפשרי להיכנס עם את חפירה לתוך בסיס צבאי סגור! הוא היה מאוכזב ועייף מהדרך הארוכה, והתהלך אנה ואנה ליד הגשר כשהוא מנסה לחשוב מה לעשות.

לרוע מזלו, ראש השומרים של הגדוד שחנה שם, שם לב ליהודי שמסתובב שוב ושוב סביבות הגשר, עצר אותו ושאל אותו לפשר מעשיו. אייזיק החויר. הוא לא רצה לגלות שהוא הגיע ממרחקים בגלל חלום על אוצר, גם כי זה נשמע הזוי ולא אמין, וגם כי לא רצה שיגנבו לו את האוצר... ולכן הוא גמגם, ניסה להתחמק, מה שרק הגביר את חשדם של החיילים שמא הוא מרגל. אייזיק הלך והסתבך, והחיילים הביאו אותו למפקד הגדוד, למשפט שדה מהיר באשמת ריגול!

אייזיק הבין שאם הוא לא יספק להם הסבר מניח את הדעת, הוא עלול למצוא את עצמו תלוי תוך מספר דקות! הוא הבין שאין לו מה להפסיד, לכן הסכים לגלות להם את כל האמת, ולספר על החלום על האוצר שמתחת לגשר, בתקוה שיאמינו לו. וכך, גם אם לא יצליח לחפור ולגלות את האוצר, לפחות לא יאבד את חייו. לתדהמתו הרבה, המפקד החל לצחוק בקול רם, באופן מוזר מאד. וכשהצליח סוף סוף להירגע, הוא הסביר לו שגם הוא חולם בלילות האחרונים חלום, שבקראקוב, מתחת לתנור בביתו של יהודי ושמו אייזיק (שהוא כמובן אייזיק, מושא הסיפור) מסתתר אוצר! המפקד הוסיף כמובן, שלדעתו אסור להאמין לחלומות, ושהוא עשה שטות גדולה בכך שבא את כל הדרך עד פראג רק בגלל חלום.

אייזיק, ששוחרר לחופשי, הבין שמטרת בואו האמיתית לפראג הייתה רק כדי לשמוע את זה, שבעצם האוצר אינו נמצא בפראג הרחוקה, אלא בבית שלו, ממש מתחת לאפו. וכך הוא נסע את כל הדרך חזרה לקראקוב, ובביתו לקח את חפירה והחל לחפור מתחת לתנור. ושם, ממש שם, הוא מצא אוצר גדול. מהאוצר הזה הוא חי באושר ובעושר, ואף בנה בית כנסת מפואר להנציח את הנס הגדול שקרה לו.

אינני בטוחה בקשר לאמיתות ההיסטורית של הסיפור (על אף שיש שטוענים שעד היום אותו בית כנסת בקראקוב עומד על תילו), אבל נראה שהלקח מן הסיפור חזק יותר: כשאתה רוצה לחפש את היהלומים, דע לך שהמקום שבו הם מוטמנים - הוא מתחת לאף שלך!

זה נשמע סיסמא יפה, אבל זו אמת לאמיתה! אם רק נהיה משוכנעים בכך, נצליח להתחבר לזה. השאלה המתבקשת היא, שאם האוצר נמצא מתחת לאף שלנו, איך זה שאנחנו לא מוצאים אותו? אם נשתמש בסיפור על אייזיק, נוכל למצוא לכך תשובה: האוצר היה כל הזמן בביתו, אבל רק בזכות הנסיעה לפראג, הוא גילה איפה בדיוק הוא נמצא. האם לחפור מתחת לתנור או מתחת למכונת הכביסה? ואולי בכלל באמצע הסלון? ההליכה לגשר בפראג היא זו שחשפה לו את המיקום המדויק של האוצר. וכך גם בעניינו, כדי למצוא את האוצר שקיים בכל אחד ואחת מאיתנו, צריך קודם להגיע למיקום המדויק, המיקום שנמצא מתחת לגשר.

מתחת לאף. שם זה מתחבא

איפה בדיוק המקום הזה? זאת באמת שאלה טובה, שהתשובה אליה מאד אישית ודורשת הרבה התבוננות. הכלל הראשוני שאותו צריך לדעת, הוא שהתשובה אינה מתגלית בבת אחת. לפני שמתחילים, הכל נראה חסום. ברגע שפותחים דלת, אז ורק אז - יפתחו עוד דלתות, דלתות שכרגע חסומות, ושאין שום דרך טכנית להגיע אליהם!

רק כשמתחילים לעשות השתדלות, להתקדם, רק אז נחשף טפח, ועוד אחד, ועוד אחד. כמו רכב שנוסע בחשכה והפנסים שלו מאירים רק כמה מטרים קדימה. יש כאן יופי של תרוץ לא להתחיל לנסוע, לעבר יעד מעורפל ולא ידוע. אבל מי שנוסע, מתגלים לפניו עוד ועוד קטעים של כביש סלול.

נודה על האמת, במהלך הדרך מתגלים לא מעט קשיים. אבל תאמינו לי, יחסית לקושי לסחוב שלושה ילדים בבית אפוף להבות, כל קושי אחר מתגמד. אנחנו מסוגלים, קטן עלינו. לפעמים דוקא בזכות הקושי אנחנו נאלצים להתבונן ולגלות מהלכים חדשים, שעד עכשיו היו חסומים בפנינו. אני חושבת שזאת התובנה הכי גדולה שהצלחתי לחלץ מן האש, וערכה רב הרבה יותר מכל החפצים שנשרפו שם.

זה הלקח הגדול שלי, אחרי סיפור ההצלה והכוחות שהתגלו לי - שלא צריך להגיע למצבים כאלה כדי לגלות את הכוחות האלה, את היכולות, את האוצרות שבנו. גם ממצב של ישוב הדעת, אפשר לעשות דברים גדולים. השלב הראשון הוא עצם המודעות לכך שגם בנו יש את אותם כוחות ואוצרות, ואם נשאף להגיע אליהם, אנחנו על המסלול הנכון להצלחה!

8/6/2014

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub