על 'מקימי', ספרה של נועה ירון
מאת ריקי רטריקי רט קראה את 'מקימי' וחשה שוב, שבמקום שבעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד.
ריקי רט צפתה בקטעים נבחרים מפסטיגל 2007, ונזכרה בפסטיגל של לפני 20 שנה אליו הלכה בתור ילדה קטנה. לאן נעלמה לה התמימות?
לקריאת המאמר
ריקי רט קראה את 'מקימי' וחשה שוב, שבמקום שבעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד.
בשבוע שעבר מצאתי את עצמי עם לחי צורבת מעלבון, ועם נשמה פצועה כבת דור שלישי לשואה – אבל הכאב הגדול ביותר היה בלב.
יום שבתון נוסף יכול לעשות פלאים למשפחתיות, למצב הרוח, לעור הפנים ולמפלס הרוגע הלאומי, אבל מה הקשר לשבת עצמה? הצעת החוק החדשה הצליחה קצת לעצבן את ריקי רט.
בשם הקדמה הפך יום האם המסורתי ליום המשפחה. אז תקראו לזה יום האם או האישה או הנקבה, אבל בבקשה תחזירו לי את היום שלי.
חנוכה, לפני שנתיים. הוא ישב במשרד מדוכא, לבד, שונא כל רגע – אבל מישהו בקצה השני של העולם גרם למצב להשתנות.
נשלחתי לסיבוב התאווררות בקניון, וחזרתי הביתה עם משהו יקר מאוד שקניתי בחינם.
בכל ערב שבת, מגיע הרגע בו הכל נעצר, הזמן עומד מלכת, כל בני הבית עומדים ומכבדים את מי שעומד במרכז.
על "יום סידורים" שלא יכול היה להידחות יותר, ועל בדיחה שבכלל לא הצליחה להצחיק אותי.
מה בין שיר לשלום של מירי אלוני לבין שיר לשלום של עוזי חיטמן ז"ל?
קריאת הוו'או שהפנתי אל עבר היצירה שהחזיקה בתי בת השנתיים וחצי בידה השבוע, החזירה אותי 20 שנה לאחור.
הייתי בת 15, וכעסתי כמו שרק בת 15 יודעת לכעוס, אך עם השנים הבנתי שאני פוגעת רק בעצמי.
כל דבר יכול להתגשם אם רק נתמיד בו – אם רק נרצה מספיק חזק ונעשה הכל למען המטרה, נצליח להשיג אותה.
בין קניית המתנות וההכנות לחג מצאתי גם קצת זמן לחשבון נפש.
אז לאחר היעדרות ממושכת אני שוב איתכם , הסיבה הרשמית: חופשת לידה (כך קוראים לזה, חופשה?) הסיבה בפועל: הצטרפותם של שני מתוקים חדשים לחיינו.
המטרה: קיר גבס פשוט שיחצוץ בין חדר העבודה לבין ממלכת הילדים. האמצעי: 1000 שקל, שיפוצניק אחד והרבה הרבה עצבי ברזל.
אז כמה פעמים בשבוע האחרון קרה אצלכם מקרה שהסתיים בצמד המילים "אמרתי לך"...?
עצמאות – אינה רק חופש ותחושת שליטה, עצמאות נקנית יום יום בקשיים אך דווקא בגלל זה יש בה את אותה תחושה נהדרת ומסחררת.
לניקיון החיצוני יש השפעה על ההתחדשות הפנימית שהולכת נהדר עם האביב המפציע בחוץ.
אם היתה לכם האפשרות – מי הייתם בוחרים להיות? על תחפושת אחת ממשית, הרבה דמיוניות ואחת שיוצאת אל הפועל...
יש לו שני לחמים לבנים אחידים בעגלה. הוא מונה את המטבעות אחת לאחת שוב, והקופאית בשלה. "ילד, הלחם עלה. מחיר יותר יקר. תגיד לאמא תשלח יותר כסף".
שמעת פיצוץ חזק, אתה סופר בלב עד 10 ובינתיים מתפלל, רק שלא לשמוע סירנות מחרישות אוזניים שיפריחו את התקווה שמדובר בבום על קולי ויאמתו את הנורא מכל.
על שלט אחד, באמצע טיול חורפי אי שם בצפון הארץ, שנראה שאף אחד לא ניגש אליו.
לא חשוב אם תוציאו את הזבל פעם, פעמיים או שלוש יותר מבן הזוג שלכם. אם תהפכו דברים כאלה לפחות משמעותיים בחייכם זה יפנה לכם יותר אנרגיה וזמן לדברים החשובים באמת בחיים.
טור זה מכיל מידע שישנה את חייך: השקעה נושאת ריבית עצומה! תשואה חיובית מובטחת!
כבוד רב מגיע לכל אותם מדענים בעלי חזון המקדמים את חיינו והופכים אותם לנוחים וקלים יותר. אך האם רק להם מגיע הקרדיט?
בימים שיותר ויותר יהודים מתביישים ביהדותם, יש חשיבות רבה לעובדה שדמות נערצת כמו מאמן מכבי תל-אביב מפגינה בצורה בולטת אמונה בקב"ה.
בעקבות ראיון עם סוקרת טלפונית, למדתי שמהצד השני של הקו יושב בן-אדם שמנסה לגמור את החודש.
חשבתי שאפשר לגונן על ילד לפחות כמה שנים, בטרם יצא אל העולם שבחוץ – השבוע הסתבר לי שטעיתי.
ניסיתי ג'ימבורי, משחקיה בקניון ושאר מקומות המבטיחים אושר ועניין לילדים – אבל אין כמו הדבר האמיתי שלא עולה כסף.
אחרי אינסוף גפילטע–פישים, מתנות, ביקורים, אירוחים, הקפות וריקודים הוא כאן. קבלו את "אחרי החגים". עת הפירעון לשלל ההבטחות והדחיות הגיע.
הפחד מפני יום הדין מפנה את מקומו ליופיו והדרו של החג.
משמחה ליגון – במקום שמלת כלה, תכריכים. במקום פגישה שמחה ומרגשת של בני משפחה וחברים שמחים, לוויה.
שני ילדים, שישים שנה, ונדמה כי דבר לא נשתנה. הרהורים בעקבות פיגוע התופת בקו 2.