19.03.2024
מאת אברהם רינת
מאות אנשים מופיעים לפתע במקום מסוים ומתחילים לעשות מעשים מוזרים לחלוטין – מלחמת כריות באמצע הכיכר, או ריקוד לצלילי נגן ה-mp3 האישי – משעשע? אולי
על ההרים הגבוהים וצעדים הקטנים בדרך אל התשובה.
על כוכבי שביט, רעמים ואיפוס פרופורציות.
כל דבר שמזדמן לאדם לראות או לשמוע, נועד כדי ללמד אותו משהו – עד שאנחנו מתחילים לקרוא בין השורות...
אנחנו מחליפים מהר מדי את השאלה "מי אני?" בשאלה הקלה יותר "כמו מי הייתי רוצה להיות?"
אילו היו עורכים אודישן לבחירת החג הנאיבי והנחמד ביותר, חג החנוכה היה זוכה בקלות בתפקיד, למרות שהיה שם הכל כדי לתקן יום אבל לאומי.
העולם מספק לנו אינספור מראות מרגשים הגורמים לנו להתפעם תוך חיפוש המקור הראשוני.
מהו ט”ו באב? מדוע הוא יום שמח כל כך? ומה הקשר בינו לבין יום הכיפורים?
מדינת ישראל יכולה היתה להיות מחנה הפליטים הגדול בתבל – אבל הפליט היהודי ידע ויודע, כי בכל מקום שבו נמצא יהודי - יש לו אח.
על אבא עשיר ובן עני- או אולי להפך.
מידי שנה בשנה, אנו חוזרים ומספרים את סיפור יציאת מצרים. מהו המסר שעובר כך מדור לדור ולמי עלינו למסור אותו?
כולנו מכירים אותן – מרובעות או עגולות, שטוחות, יבשות ומחוררות. יש מי שקשה לו להיפרד מהן ויש מי שבקושי מצליח להחזיק מעמד שבוע. קבלו את... המצות!
אנחנו רודפים אותו עד חורמה, מחפשים אחריו בנרות ולא נותנים לו שום סיכוי להתחמק – ושיהיה ברור, עד לאחר הפסח אין כניסה לחמץ!
Error: Contact form not found.
כלי נגישות